הֵם רוֹקְמִים אִינְטִימִיוּת
שֶׁל שְׁנֵי טְרֶמְפִּיסְטִים,
מַזִּילִים רִיר זֶה עַל זֶה

הָאָף מְנַסֶּה לְהִסְתַּגֵּר
בְּתוֹכֵי הַפְלִיז. הָעֲרָפֶל מִסָּבִיב
מַתִּיר רַק לְקַרְנַיִם בּוֹדְדוֹת לִרְקֹד.

טוּרְבִּינוֹת הַזְּמָן שֶׁלִּי
מַתְחִילוֹת לְהַחְלִיד
אַבְקָנִים נִזְרָעִים בִּשְׂעָרִי

תָּמִיד הַדִּמְעָה הַשְּׂמָאלִית דּוֹהֶרֶת מַטָּה.
בְּ"דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה" הִיא כְּבָר מִתְיַשֶּׁבֶת
עַל הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה
וּמַמְתִּינָה.

מַהֵר בּוֹאוּ, שֶׁמִּישֶׁהוּ כְּבָר יֶאֱסֹף אוֹתָן
יִמְצָא לִי מַשֶּׁהוּ לִכְתֹּב,
לְהִתְמוֹדֵד לְהֵאָחֵז לְהַחֲזִיק חָזָק,

וּבַסּוֹף גַּם הַצַּדִּיק
זָרוּעַ,
מִתְפּוֹרֵר

וּמָה נִלְמַד עַכְשָׁו
וְאֵיךְ. וּמִי
יֵשֵׁב לְיַד טַאטֶע מִקָּדִימָה

תִּקּוּן אֶלֶף שׁוֹפָרוֹת אַתֶּם רוֹצִים?
וְאוּלַי דַּוְקָא כּוֹס קָפֶה
עֲמֻקָּה

מֵהַקָּזִינוֹ בִּירִיחוֹ
צוֹעֲקִים בַּשָּׂמִים עֲרָבִים
וּמַרְטִיטִים אֶת הַשֶּׁקֶט

אֲבָל רֶגַע: או
נִיבֶרְסִיטָה
סִפְרוּת. גְרוֹסְמָן. אַן.

וְכַמָּה עוֹד אֶפְשָׁר אֶת הַקִּירוֹת הָאֵלֶּה
וְהַמְּתִיקוּת שֶׁנּוֹזֶלֶת מֵהֶם

אֲפִלּוּ הַפֻּרְעָנֻיּוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת
לָבוֹא לָעוֹלָם.
נִמְזָגוֹת בִּכְלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ
נִרְקָמוֹת בִּקְלִידֵי הֶהָרִים

וְאֵיךְ כָּכָה לְהַנִּיחַ כָּל
אוּמָנֻיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם
וְאֵיךְ כְּדַאי הוּא לוֹ

לִהְיוֹת יְלָדוֹת שֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים עַל יְדֵי הַנָּאצִים וְעוֹזְרֵיהֶיִמַּחשְׁמָם

אַתְּ לֹא מְבִינָה?

בָּהַתְחָלָה הָיָה אָדָם

בֶּן יְהוּדָה שֶׁל הַחַיּוֹת

קָשֶׁה לְיֶדַע מַתָּן
דָּמִים עַל מִזְבֵּחַ בְּהֶחַבֶא

קְסַרְקְטִין הִיא לֹא מִלָּה
לְשִׁירִים. אֲבָל
יְחִידָה לְיַחֲדָךְ.

מַעֲשֵׂי יָדַי כְּבַר אֱינָם
מוֹרִידִים גְּשָׁמִים
מִשְּׁמֵי נְחוּשָׁה

אַבָּא, אֲנִי גַּעְגּוּעַ
לִשְׁתִיקַת זְקָנְךָ

רוֹעִי, דָּמְךָ בְּרֹאשֶׁךָ, נוֹטֵף
לְאַט
לָכֶם לַנַּעַר

הָיִיתִי שׁוֹתֵק קִנִים
וָהֶגֶה וָהִי –

אֲבָל הָאַשְׁרַאי שֶׁלְּךָ,
אוֹי רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,
כַּמָּה קֻפּוֹת גְּמוּל
שָׁבַרְתִּי

לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין עַצְמִי לְעַצְמִי
אָלִינָה בַּכּוֹפְרִים... לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נֵלֵךְ מַכּוֹת.

חֲדָל מָעוֹף מַשָּׁק גַדְפִין
הֲטִי אָזְנֵךְ. שִׁכְחִי עַמֵּךְ
בֵּית אֱלָהִין

שׁוֹר שֶנָגָח אֶת הַפָּרָה
הַרָצָה בֵּין כְּרָמֵינוּ סְמָדַר
מִתְּבּוֹסֵס בְּדָמוֹ טָרֹף טֹרַף

רַבִּי יִצְחָק! אַתָּה
שֶׁבִּקַּשְׁתָּ כָּפְתֵנִי יָפֶה

דְּרוּשִׁים
נַיְילוֹנִים קְרוּעִים לַעֲטִיפַת
סֵט טַלְמַּן וְיַדַיִים

"טרף נתן ליראיו – טירוף נתן ליראיו"
(בראשית רבה, מ, ב)

אמת, מה נהדר מראה רֶבּ אהרן, כשהוא אוחז ספרי תורה בידיו, וכולו קורן אור שבעת הימים... עולה ומבצבצת לה דמותו של מורנו הרב יהודה ברבי יקותיאל זאב...

אני שקוע עד ארכובות גופי האדמה הרכה שבהר, סודר קשה ורך עוטפים אותי; הורים מושכים הילך ותורה מושכת הילך ונפשי.

בדרך, נראה ענן מעל ההר.
ענן קשור ונשר יעיר קינו נסק במשק כנפיים וניגש אל הערפל.