השראה היא אשה טובה. אבל היא עסוקה כל כך, שרק פעם בהמון זמן יוצא לכם לדבר באמת.
בשאר הזמן היא עסוקה בלהכין את הסנדוויצ´ים וללכת למס הכנסה ולסדר את הבית. ביום-יום היא מסתובבת בנעלי בית, בגלל זה קשה לזהות אותה. כי חוץ מחגים ואירועים, היא מתלבשת בהווה פשוט.

(-אור-)

[בסוף את מתרגלת]
הָאָדֹם הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה הוֹפֵךְ אֵיכְשֵׁהוּ
פָּחוֹת פּוֹאֶטִי. אַתְּ מְנַקָּה אוֹתוֹ בְּאֶצְבָּעוֹת מְיוּמַנוֹת, בְּלִי לַחְשֹׁב
וּמַרְאָה לְאִמָּא טֶבַע מָה זֶה.
כ"ט אייר ה´תשע"ו

זה כמו להסביר חיבוק
אִם כִּי אֵיךְ
אֶפְשָׁר לְהַגִּיד אָבִיב. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַגִּיד אֶת הַיּוֹם
הָרִאשׁוֹן בְּלִי מַגָּפַיִם, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֶת
הַצֶּבַע הַמְּסֻיָּם שֶׁל הַשָּׁמַיִם. אֶת רֵיחַ הָאֲוִיר,
אֶת הַפְּרִיחָה הַמְּשַׁכֶּרֶת וְהַצִּבְעוֹנִיּוּת הַמְּסַחְרֶרֶת
וְהַיְּדִיעָה הַזּוֹ בְּחוּשׁ שֶׁזֶּהוּ, אַתָּה כְּבָר לֹא לְבַד: אֵיךְ
אֶפְשָׁר לְהַגִּיד אָבִיב בְּמִלִּים, זֶה תָּמִיד יִהְיֶה לְיַד.)
א´ שבט ה´תשע"ו

לא תבושי
יְרוּשָׁלַיִם כְּבָר לֹא שׂוֹרֶפֶת מוֹעֲדוֹנִים כָּל כָּךְ מַהֵר.
הִיא אוֹמֶרֶת: "אֲנִי אַצִּית!" אֲבָל כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהִיא לֹא.
הִיא כְּבָר לֹא יַלְדָּה בַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה שֶׁמַּאֲמִינָה בָּאַהֲבָה וּבַלַּהַט,
ו´ חשון ה´תשע"ה

הכי אני אוהב
הֲכִי אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשְּׁמוֹנָה קִילוֹגְרַמִים הַמְּיֻתָּרִים שֶׁלָּךְ
שֶׁעוֹשִׂים אוֹתָךְ רַכָּה בַּמָּתְנַיִם וְאֶת הַקְלָסְתֵּר שֶׁלְּךָ כָּזֶה
עֲגַלְגַּל, וְגוֹרְמִים לָךְ לְכַוֵּץ אֶת הַפֶּה בְּיֵאוּשׁ מָלֵא חֵן
כְּשֶׁאֵתְּ עַל הַמִּשְׁקָל
כ"ג שבט ה´תשע"ג

הכל הבל
כ"ג תשרי ה´תשע"ג

חיים

אֶתְמוֹל בַּלַיְלָה הִבַּטְתִּי בָּךְ. הָיָה רֶגַע אֶחָד כָּזֶה
בֵּין לְבֵין, אַחֲרֵי שֶׁחָלַצְתְּ אֶת נַעֲלֵי הָעֲבוֹדָה וְלִפְנֵי
שֶׁנָּעַלְתְּ אֶת הַכַּפְכַּפִים שֶׁל הַבַּיִת.
ט"ז ניסן ה´תשע"ב

גזום
מָה אַתְּ עוֹשֶׂה, יַלְדָּה מוּזָרָה
לְכִי הַבַּיְתָה וְתַדְלִיקִי אוֹתָךְ
לְכִי תֵיחֲנְקִי בְּאוֹרוֹת נֵיאוֹן
כ"ו כסליו ה´תשע"ב

ללא שם
זָרִים
מִתְלַטְּפִים זֶה בְּזֶה, שׁוֹאֲבִים חֹם מִמַּבָּט וּכְלוּם.
אֲנָשִׁים לֹא יוֹדְעִים שֶׁהֵם חַיִּים כֹּל כָּךְ עָמוּם
י"ט חשון ה´תשע"ב

לילה קר כזה
אוּלַי הִיא צוֹדֶקֶת. אוּלַי אָסוּר לְכַבּוֹת גַּעְגּוּעַ
אוּלַי אָסוּר לְהַרְחִיק אוֹתוֹ, אוּלַי אָסוּר לְהַדְחִיק,
י"ד אב ה´תשע"א

אנוש
(חוֹל, אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת
עֲצַמוֹת יְשָׁנוֹת וְסִידָן מִתְפּוֹרֵר וּבָשָׂר נִרְקָב
אֲבָנִים לְשֶׁעָבַר, צְדָפוֹת מֵתוֹת, הֲרִיסוֹת שֶׁנְהָב)
י"ד אב ה´תשע"א

דיוקן עצמך
אֲנִי רוֹצָה
לְדַפְדֵף בַּמַּחְבֶּרֶת שֶׁלָּךְ עַל כֹּל הַשִּׁירִים הַמֻּשְׁלָמִים
וְלִקְטֹף אֶת הַדַּפִּים הַיְּשָׁנִים שֶׁלָּךְ, הַבּוֹסְרִיוּת הַמְּתוּקָה
הַרִאשׁוֹנִיוּת יֶחֵפַת הָרַגְלַיִם וּשְׂפָתַיִם לֹא צְבוּעוֹת עֲדַיִן.
כ´ אדר ב´ ה´תשע"א

הרוגה אחת
מִי בִּכְלָל
יָדַע שֶׁקּוֹרְאִים לָרְחוֹב הַזֶּה כָּכָה, הוּא תָּמִיד הָיָה
הַזֶּה שֶמִּמוּל הָאֻמָּה וּלְיַד הַתַּחֲנָה וּקְצָת מֵאֲחוֹרָה וּפִתְאֹם
כֻּלָּם זְקוּקִים לְמַשֶּׁהוּ לְהֵאָחֵז בּוֹ, לְשֵׁם

י"ח אדר ב´ ה´תשע"א

רגע
כמה יפה הדרך בה האפלה משחימה את פנייך,
מוסיפה להן עומק וצללים ומסתוריות מהבהבת
כ"ג כסליו ה´תשע"א

להתחיל
אל תאמיני למה שאומרים לך.
היא מחייכת: גם למה
שאתה?
כ"ד חשון ה´תשע"א

אפשר
הֵדֵּי צְעָדַי מִתְּמַזְגִים בָּרוּחַ וְהִיא נוֹשֵׂאת אוֹתָם אֵלֶיךָ,
אֶפְשָׁר לִקְרֹא לְזֶה לָלֶכֶת בְּיַּחַד?
ח´ תשרי ה´תשע"א

מתיקות
ואת מחפשת אותה בעיניי ומוצאת רק חום ריק. כבר לא עפים שם פרפרים, בתוך האינסוף האדמתי הזה, רק עיגול חום פשוט שפעם היה החלון לנשמה שלי והיום, כמוה, הוא נעול.

י"ד שבט ה´תשע"א

ככה זה
היא תגיד שזה בסדר. היא תגיד שהיא ואבא יאהבו אותי בכל מקרה. היא תגיד שהיום זה כבר מקובל ואין מה לדאוג ואני יכולה ללכת עם הלב שלי וזה לא יסתור כלום. אני והילה נוכל להיות ביחד, להקים בית, לגור בגרעין תורני כמו שתמיד חלמתי - -
"את שואלת את זה כי יש לי סיבה לדאוג?" היא שואלת. אבל היא לא מודאגת. השאלה שלי משעשעת אותה, כתיאורטית. היא לא מעלה בקצה דעתה את הרעיון שאני אעשה משהו כזה בחיים. היא מכירה אותי הרי, לא?
לא?
ב´ ניסן ה´תשע"ה

מבול
לימור, אני רוצה שנחזור, הוא אומר.
אבל אבינועם, היא תמהה, ולא יודעת למה משהו בה נכמר אליו. מתוק, היא מוסיפה כדי להקהות את המכה, אנחנו לא יכולים לחזור, אנחנו אף פעם לא יצאנו.
הוא נאנח: קיווה שתשכח. אני יודע, הקול שלו קודר, כל כך אני יודע. מוסיף במלמול: מה את כל כך צודקת. אבל פשוט, הקול שלו מתגבר, פשוט אני חייב לחזור לאנשהו, מבינה?
כ´ תמוז ה´תשע"ג

החוק למניעת בדידים
הוא מקלף את עצמו מהמיטה, עובר בשירותים כדי למלמל ברכת נטילת ידיים, מרתיח מים לקפה ואז מגיע לסלון, שם נמצאת קערה חד פעמית עם שרידי גושים אדומים צפים במיץ מעורר גועל.
כ"ח אייר ה´תשע"ג

שקיעה כתומה
תפוח", הוא אומר ליעלי.
"פרי טעים שגדל על עצים ואסור לאכול את הגרעינים שלו." הפה שלה חותך את המילים בתמימות. "מצויין", אני מאשרת. "בית", היא אומרת ליהודית.
אני נשנקת.
כ"ב תמוז ה´תשע"ב

חיילים תמיד רעבים
לעזאזל היא מילה גרועה, הוא יודע. מספיק גסה כדי להיות לא נעימה באוזניים, ולא מספיק גסה כדי להרגיש שהוצאת את זה באמת. מילה לא משהו, אין ספק. אבל לעזאזל, לא בא לו לעלות מחסום עכשיו.
כ´ תשרי ה´תשע"ב

אחת מתשע
הוא די רחב, הרב טל, תשעים ומשהו קילוגרם, בהערכה גסה. תשעים ומשהו זה המון כח. היא צריכה לברוח. זה הרב טל, תתאפסי על עצמך, היא כועסת וזה שוב לא עוזר לה.
מעניין, הוא שואל. מה משותף לתושב"ע, מחשבת ומתמתיקה?
שאת כולם מלמדים גברים, היא לא אומרת לו.
י"ט אלול ה´תשע"א

ירח [מיקה- פרק ראשון]
דף לבן וריק. באמצע, בארבע אותיות גדולות ויפות, כתוב בפשטות מיקה. רק מיקה, בלי תיאורים והוספות.
כ"ב תמוז ה´תשע"א

מטריה אחת
ובטח זה נשמע טוב יותר באנגלית, אתה תוסיף, אבל אתה אנגלית מעולם לא ידעת. שתי שפות מספיקות לי, היית תמיד אומר- עברית ותווים. שפת הקודש ועוד אחת, היית קורץ ולא טורח להסביר מי מהן היא מה, לדעתך.
י"ב טבת ה´תשע"א

הילדה
את לא יכולה לזכור את התאריך המדוייק שבו התחלת לרקוד לה על הקבר. כל לילה, שונה ואחרת, כמו להבטיח לעצמך שהיא באמת שם, קבורה, ואת לא צריכה לפחד שהיא פתאום תתעורר לך.
י"ג אלול ה´תש"ע

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד