ורחל נערה טובת מראה
רק את יודעת מה, מה את
ואני עוטף כריכים של אהבה
בנייר לבן וסופג

בבקשה ממך תן
לשקוע תחת ההווה
למצוא מנוח בָּלהיות

מבעיר את גופך סנה
משיל את המנעולים
נופח נשמה כולך

ישנו מקום מעבר לשתיקה
ומעבר למחשבה ולהרהור ולתת המודע

לָכֵן מָחָר אֱשְׂעֶה לְהִתְפַּלֵּל,
נְשׂוֹחֵחַ בְּגָבִיעַ יְשׁוּעוֹת בֹּקֶר
וְהַזְּכוּכִית תִּתְנוֹדֵד
בֵּין אֲגוּדָל לְאֶצְבַּע

לֹא אֲנִי לֹא בּוֹכֶה
אֵלּוּ רַק הַבְּצָלִים
שֶׁזּוֹלְגִים כְּשֶׁחוֹתְכִים אוֹתָם
גַּם אֲנִי זוֹלֶג פֹּה וְשָׁם

הָאַהֲבָה עוֹד תְּדַבֵּר,
אֲנִי נִשְׂבַּע,
בְּמַבּוּל שֶׁל נְשִׁיקוֹת
שֶׁיֶּחַיוּ אֶת הַמֵּתִים

עוֹד מִשְׁפָּחָה עוֹטֶפֶת שֻׁלְחָן

אֵד מָרָק וּמִקְלַחַת

וְסִפּוּר פָּשׁוּט לִפְנֵי

קְרִיאַת שְׁמַע וְלִישֹׁן

אֵלּוּ אֵינָם כִּסּוּפִים לְבַדָּם
לֹא רַק בְּכִיּוֹת
לֹא רַק צְעָקוֹת
לֹא נָשָׂאנוּ אֶת יָדֵינוּ
לַשָּׁמַיִם לְבַדָּם

רֲפְּדֵנִי דֶּשֶׁא עַל הֲגְּבַעוֹת
שֶׁיְּנַצְנְצוּ בְּטַל
קְצָת חֶסֶד שָׁמַיִם מֵעַל

לֵב יְנַגֵּב אֶת דִּמְעוֹת הַשִּׂמְחָה מֵהַמִּשְׁקָפַיִם
נְחַבֵּק אֶת עֲצְמֵינוּ וְנָרוּץ אֵל הַגֶּשֶׁם
הַבּוֹעֵר כְּמוֹ תְּפִלָּה עֲצוּרָה

וּבַמְּנוּחָה עֲטוּפָה חֶמְלָה שֶׁל בְּרָכָה
לְאַהֲבַת גַּן עֵדֶן
אָסַפְנוּ אֶת הַקֶּצֶף

אֲבָל הַיּוֹם רָאִיתִי
יֶלֶד וְיָלְדָה עֲשׂוּיִים זָהָב
אִלְּמִים מִקַסְדוֹר הָעוֹמֵד עַל הַפֶּתַח
שׁוּעָלִים יְחֵפִים מְקַטְּרִים נַרְגִּילָה

שֶׁפִּרְצָה פְּרוּצָה שֶׁאֲנִי תִּגַדֵּר בְּטוֹבָה
וְיֶעַקְדוּ הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ
לְהַעֲלוֹת נֵר תְּפִלָּה תָּמִיד

הָיִיתִי עִיוֵר וְחֵרֵשׁ וְאִלֵּם
לִבִּי הוּטָּפַשׁ בְּהֲמוֹן נָשִׁים נָכְרִיוֹת
שְׁלִבִּי לֹא הִקְשִׁיב עוֹד לַקּוֹל הַלֵּב

הַכְּאֵב לָשֶׁבֶת בְּצֵל הַגְּלָלִים, הַמֵּתִים
לְחַכּוֹת לָחַיִּים שֶׁיָּבוֹאוּ
וְלַטּוֹב.

זרמתי כל הגאיות
אשד סלעים מתפתל
נלחמתי בגדות הגוזרים:
עצור