וְהַמַּעְגָּל?
מַעְגָּל יַשִּׁיק לְמַעְגָּל וְאוֹר, וְחֹשֶׁךְ
עַל פְּנֵי תְּהוֹם הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר

אַךְ כֻּלָּם סְכָלִים, מְסַקְּלִים,
מְעַזְּקִים,
וְאֵין נוֹטֵעַ.

לְמַיִם שֶׁל בֶּרֶז יֵשׁ טַעַם שֶׁל בֶּרֶז
וְעַכְבָּר מְקַפֵּץ בֵּין מִלִּים,
לְטִיפוֹת, רְדִיפוֹת,
פִּינְג-פּוֹנְג.

אַךְ כְּאַרְיֵה בֵּן הֶהָרִים נָהַמְתִּי,
כְּיוֹנָה בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע,
מֵעַל הַוָאדִיּוֹת.
לֹא הֶאֱזַנְתִּי לְהֶפְרֵשֵׁי הַגֹּבַהּ,
פָּקַקְתִּי אָזְנִי.

כְּשֶׁהִיא הִפְנְתָה אֶת גַּבָּהּ,
אֵלֶיךָ, אַתָּה בְּיָהֳרָה,
שָׁלַחְתָּ יָדַיִם פְּזִיזוֹת
לְעַסּוֹת
וַאֲנִי רָצִיתִי לְהַסּוֹת.

וּבֵין פִּצְפּוּצֵי הַזְּרָדִים
שִׂיחַת צִפֳּרִים מֻדְאָגוֹת -
מִיּוֹם לְיוֹם מִתְקָּרֵר.

הַלְּחִימָה הַזּוֹ
מַרְחִיקָה אוֹתִי מִכֶּם,
מוֹצֵאת בִּי
חֻלְשׁוֹת חֲדָשׁוֹת.

אֲנִי כֵּן בֶּאֱמֶת אוֹהֵב שִׁירָה,
הַדִּמּוּיִים שֶׁלְּךָ מַעֲמִידִים אוֹתִי
כְּשֶׁבֶר כְּלִי

סָח לִי חֲבֵרִי בְּקוֹל נִדְכֶּה,
פַּרְנְסֵנִי בְּמִילּוֹתֶיךָ הַטּוֹבוֹת,
אֵינִי יָכֹל עוֹד לִמְשֹׁךְ בָּעֵט.

מְאֹד דּוּאָלִי

הַקֶּרַע הַזֶּה

וְעַתָּה, עוֹמֵד לוֹ עַל חוּט הָעֵרוּב,
מִתְבּוֹנֵן בְּקַטְנוּתִי
דֶּרֶךְ הָפְכוּת הַמִּשְׁקֶפֶת שֶׁלִּי,
כְּאִלּוּ בָּז לַגְּבוּלוֹת הָאֲ-נִרְאִים
שֶׁבָּנוּ לָהֶם בְּנֵי הָאָדָם.

רָמַת הָעֶלְבּוֹן שֶׁלִּי
עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת אֶת עַצְמָהּ
בֵּין הָעֲקִיצוֹת הַקְּטַנּוֹת
לָחִיּוּךְ הַמָּתוֹק.

כְּשֶׁנִּשְׂרַפְתִּי, בְּגִּינַּתִי,
בְּחֶלְקַת הָאֱלֹקִים שֶׁלִּי,
אָמַרְתְּ לִי לִשְׁכַּב עַל הַקַּרְקַע,
לְהִתְגַּלְגֵּל.

קָבַרְתִּי אֶת הַתְּמִימוּת שֶׁלִּי
בְּחֶלְקַת הַבֻּבּוֹת הַקְּטַנּוֹת
כְּשֶׁצָּמְחוּ לָהּ שִׁנַּיִם, עֲקֻמּוֹת

בְּגִיל עֶשְׂרִים וְ

זֹאת לֹא שִירָתִי

כּוֹס תֵּה בַּבֹּקֶר

לָשֶׁבֶת עַל סַפְסָל
עִם הַנֶּכֶד וְגוּפִיָּה

כָּבַשְׁתִּי יִצְרִי

אֲנִי אָדָם זוֹל

בְּעוֹדִי הָפוּךְ,
בְּזַעֲקוֹתַי הָרָמוֹת,
עָצַמְתִּי עֵינַי-
לָלֶכֶת.

בְּהָמוֹן שִׂמְחָה לְאִיד,
דִּוּוּחַ שׁוֹטֵף לְמֶרְכָּז הַבַּקָּרָה -
אִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת בַּסּוּפֶּר אֶגוֹ.

רַק אֲנִי
וְהַכּוֹכָבִים
וְהַגָּדֵר הָאֲרֻכָּה

וְרָצִיתִי לָרוּץ אִתָּךְ
עַל הַמַּיִם
וּבְמַטָּח כְּנָפַיִם לָעוּף
אֶל עֵבֶר מִגְדָּלִים
פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר.

וּדְעִי, כְּשֶׁאֶהְיֶה אִתָּךְ
אַכְשִׁיר לָנוּ חֶלְקַת יַבָּשָׁה
וְהִיא תִּהְיֶה לָנוּ
לְגִּינַת יָרָק
וּלְבֵית מַאֲפֵה
וְלִצְחֹק יְלָדִים.

נֶאֱלַצְתִּי, כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן,
לָשֶׁבֶת עַל חוֹפִים זְהֻבִּים,
עַל מִטָּתִי,
לַחֲפֹר, לְהַגִּיעַ,
לָגַעַת בַּמַּיִם שֶׁאַתְּ.

אֶת כֹּל הַלְּחַצִים שֶׁשָּׁמַרְתִּי
בַּלָּאט מִתַּחַת לַכִּיּוֹר
שִׁחְרַרְתִּי אֶתְמוֹל, עָלֶיךָ,
בְּפָנִים אֲחֵרוֹת,
בְּעֲקִיפַת שַׁסְתּוֹם הַלַּחַץ.

וְאַתָּה שֶׁטָּעִיתָ לַחֲשֹׁב
רוֹצֶה, לֹא רוֹצֶה,
אֶת כֻּלָּנוּ סַבְסָבִים
עֲבוּרְךָ.

וְאַתָּה, דֶּרֶךְ הַלָּבָן הַגַּשְׁמִי הַזֶּה,
מְסוֹבֵב בְּחָלִיל הַצְּבָעִים
מַנְגִּינוֹת נֶחָמָה.

וְאֵין מָקוֹם יוֹתֵר
רָאוּי לַחֲתֹך בּוֹ
שִׂיחָה רְאוּיָה
מִמָּקוֹם הַקְּרִימָה.

בִּנְגִיסָה גְּדוֹלָה
לָחוּשׁ אֶת מִרְקָמוֹ,
אֶת עָסִיסוֹ,
נוֹזֵל עַל פְּנֵיכֶם,
שׁוֹטֵף אֶתְכֶם.

בְּעִיטָה קְטַנָּה
בְּכַדּוּרִית לְבָנָה
וְהַמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית
כְּבָר לֹא מַבְחִינָה

מָה נִפְלָאָה הִיא הַשִּׁירָה.
שַׁיָּרָה שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת חוֹלְפִים
מִקַּדְמַת אֵין סוֹף
אֶל מוּל פָּנַי.

קוּקִיּוֹת עָפוֹת הָפוּךְ בַּשָּׁמַיִם.
שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ
יוֹצֵא דּוֹפֵן.

שְׁלוֹשָׁה עָלִים נוֹתְרוּ,
שְׁלוֹשָׁה עָלֵי שֵׂיבָה,
כְּבָר לֹא עָלֵי חָלָב.

הַגְבֵּל וְקִדַּשְׁתּוֹ
לֹּא אוּכַל לְהוֹרוֹת
עַצְמִי בְּפָנֶיהָ
בְּאוֹטוֹבּוּס, בָּרְחוֹב, בְּחֲתֻנָּה.

קוֹשֵׁר וּמַתִּיר-
מַתְאִים הָרֶשֶׁת, לָעוֹלָם,
לִקְשֹׁר קֶשֶׁר שֶׁל קיימא.

עַל כַּנְפֵי שַׁחַר
בְּפֶתַח חָדָשׁ
גְוָנִים, עֲרֵבִים זֶה לָזֶה,
בַּשָּׁמַיִם.

מַרְאוֹת
וְשִׁבְרֵי מַרְאוֹת,
מוּנָחִים עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי.

גם אני. חוטא בחטא. אוחז בעט. מחפש את האמת.

במתמטיקה שלי אחת ועוד אחד הם לא שניים.

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא

ויש אומרים משום מעשה ברוריה

בְּמַעֲרֶכֶת הַשְּׁעַרִים הֲלֹא נְכוֹנָה,
אֲנָשִׁים בְּהִירִים מְנַקִּים
אֲנָשִׁים שֶׁקּוֹנִים
יְלָדִים רָעִים.

נקודת המבט הרחיקה עוף.
גוזל מחיי, אכזבה ישנה מתעוררת.

הגם לכבוש?
אכן "המלכה" עמי
בבית! והמלך-
מי כמוך באלמים.

איש קטן ושחור.

במו רגלי ועיני ראיתי איך עיר שלמה זרמה לכאב עצום

האח אשר כבתה, שלהבת-יה נעזבת

מלטפת תותים, או אולי מחלקת חיוכים

עַל שְׂפַת הַטֵּרוּף
הַאִם לְמַלֵּא אֶת דַּרְכִּי
בְּהָמוֹן בּוּעוֹת שֶׁל חוֹל
אוֹ לִפְקֹחַ עֵינַיִם
לִרְוָחָה.

בין כסה לעשור יחזור לאלוקיו...

ישמח האדון ותשמח הגברת

כי השמחה לכל עוזרת

לפעמים כשאני כותב שיר אני חזיר

שאריות מליל חמישי שלפני הזמן.

הַתְּמִימוּת
הִיא עוֹף הַחוֹל
וְלָכֵן הִיא לֹא טוֹבָה.

"אֶשְׁלַח לָךְ" - הוּא אָמַר
"פְּרָחִים עַל גְּלוּיָה מִנְיַר"
וְלֹא חָזַר.

הרגשה...

לֹא תִּכָּנְסוּ,
בְּלֹא תֵּאוּם,
שְׁלּוֹשִׁים שְׁקָלִים
לְאֶחָד.

בצהרי יום שלישי (פעמיים כי טוב) עליתי על קו 6 במטרה להגיע בזמן ליעדי.

בוא וראה מה יקרה

טבע - סדנת ציור

ציור נונסנס הכולל את הדברים הבאים:
קנקנן, היפופוטם,שמש,רקע עתידני אלקטרוני, תפילין וגלשן.

לֹא מִדִּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֵךָ

כְּשֶׁאֶמְצָא אוֹתָךְ,
אֶרְקֹד רִיקוּד הַדְּבוֹרִים,
מְתוּקָה מִדְּבַשׁ.

הזדמנות כמעט אחרונה לראות תפוזים רחובותים

דניאל, ילד חמוד במיוחד שבא לטייל בארץ הקודש עם הוריו.

"מתוך כוחם של הרגלים רעים,
בזמן כזה געגועים באים."

רנ"ג טאיטו עוזב את רחבת המסדרים בסיום מחזור נוסף של קורס קצינים

"כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר" (ניצוצות/רמי פורטיס)

אִישֶׁל שֶׁקֶט בְּיָמְהוּמָה, כמוני לפעמים.

משחקי לילה בהשראת תרגיל צילומי הלילה.

משחקי לילה בהשראת תרגיל צילומי הלילה.

"וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; לֹא-יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן. וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה--לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר... בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. (זכריה י"ד)

זה לא מריח טוב

בנקיות, בזכות.

"שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ, וְהִיא בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ."

מתמטיקה, השיעור המשעמם ביותר בעולם עם המורה המרושע ביותר בעולם.

זמן רב עבר מאז שהפורעים נכנסו לקרבנו. בתחילה עירתנו נראית היתה כעירה רגילה לכל דבר ועניין, החיים זרמו על מי מנוחות והאנשים היו שמחים ומחויכים.

אליס תמיד היתה ילדה מאד ממושמעת, היא אהבה לרוץ בשדות הפתוחים

זה לא יתכן! אתה נושא אותה, מאמין שהיא היחידה בשבילך על כדור-הארץ... היא מסרבת ללכת עם כיסוי ראש!

סיפור ישן וחדש, שיש בו ממש:

הבוס שלי, דניאל, הבהיר לי היטב מהן הדרישות אך לא הפנמתי זאת

קפטן קידני הרים עיניו מחופן האבנים שהושמו לפניו על השולחן, "זה מה שיש לך להציע לי?"

מאז שהוא זוכר את עצמו הכל היה כתוב...