אני מייללת אל הבטון כאחת הסירנות של חצות,
נתלית במנופים כירח נטוש
אשר אין איש משתחווה לו כבר אלפי שנים.

אין ייאוש, הכול ערפל
והיא אומרת לי - אם את לא רוצה להתאדות
את חייבת לנסות
סיגריות של גאולה

נַעֲרָה בַּת עֶשְׂרִים וְאַחַת שְׂיכוֹלָה הָייתָה
לְהיוֹת בִּיתֵך
מַחְלִיקָה אוֹתוֹ
בְּמִרְפֶּסֶת בַּיִת שֶׁאֵינוֹ בֵּיתֵך.

זֶה זְמַן רַב שֶׁלֹּא כָּתַבְתִּי שִׁיר עַל אֱלֹהִים.
זְמַן רַב כָּלָאתִי עַצְמִי בִּימֵי רִאשׁוֹן
כְּפוּפִים וּמְבֹהָלִים,
נִּזְרָקִים מִתּוֹךְ הַמַּיִם בִּשְׁאִיפָה חַדָּה.

אצבעותיו של דוקטור דום לופתות אותי
בחיבוק ברזל אימתני
קוטעות את מחול הוולס המנומס של מחשבותיי.

אֲנִי מַקְרִיאָה לְךָ אֶת יֶהוּדָה עָמִיחָי
עוֹצֵם אֱלֹהִים וְפוֹקֵחַ
וְיוֹדַעַת שֶׁאֱלֹהִים מְדַבֵּר בְּךָ אֵלַי
וְאַתָּה שׁוֹתֵק אוֹתוֹ נֶאֱמָנָה.

אֲנִי זוֹכֵרֵת אֵיךְ פַּעַם מִישֶׁהוּ אָמַר
אִשָּׁה וְאֶפְשָׁר הָיָה לִתִפּוֹס אֶת הָמִילִים
שֶׁלוֹ וְלָחוּשׁ נְשִׁימָה

אַתָּה יוֹדֵעַ, עַל אַף
שֶׁהַרוּחַ אֵיתָנָה וְצוֹדֵקֵת,
אֵין לַה גּוּף עַל הַאֲדָמָה הַזאֹת.

הֲלֹא
לָבָן שְׂעָרֵךְ מִכְּפוֹר הַבְּדִידוּת
וּשְׂפָתָיִיך קְמֵלוֹת מִבְּשֵׁלוּת לֹא נִקְטֵפֵת

כַּמָּה שֶׁהַיָם פָּתוּחַ,
כַּמָּה
מַרְחִיקָה הָבֶּהָלָה

שָׁאַלְתִי נַעַר לְיַד הַקְיוֹסְק הֵיכָן
נִמְצָא סוֹף הָעוֹלָם וְהוּא הִצְבִּיעַ פְּנִימָה.
עַכְשָׁיו שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים.

בְּמָקוֹם שֶׁנִּסְגַּר בּוֹ חַלּוֹן גַּם הַדֶּלֶת סְגוּרָה.
מִמָּקוֹם שֶׁסְּגוּרָה בּוֹ הַדֶּלֶת -
אַתָּה יוֹצֵא לְמַסָּע.

אֱלֹהַי,
שְׁמוֹנֶה רַגְלַיִם
בְּאֵין מָקוֹם לְהַלֵּךְ בָּהֶן.

כַּמָּה צַר הָעוֹלָם מִבַּעַד לִזְהַב סוֹרְגַיִךְ

וּרְחוֹקִים מִגַּעַת חַיִּים שֶׁהִכַּרְתְּ.

זָרָתִי, כְּבָר אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה מִכָּל כָּךְ

הוּא אַתְּ.

בַּסְּתָו אֲנִי רוֹצָה.
רוּחַ תַּרְעִיד נֵר אַחֲרוֹן שֶׁל אַהֲבָה
טֶרֶם יִכְבֶּה.

תַּחְלְמִי, יַלְדָּה, כּוֹכָב וְעוֹד כּוֹכָב וְעוֹד
מָחָר
תַּחְלְמִי אוֹתָךְ.

תָּבוֹאִי אֵלָיו כָּךְ -
עֵרוֹמָה מִיָּם, עֵרוֹמָה מֵרָקִיעַ,
לֹא נִגֶּשֶׁת.
עֲיֵפָה עֲיֵפָה וְנִגְמֶרֶת

אֶת כֻּלֵּךְ הַגִּישִׁי:
אֶת כָּל שֶׁ תָּמִים שֶׁ כָּמֵהַּ שֶׁ נֶּחֱרָד שֶׁ חוֹלֵם
בָּךְ.
אֶת כָּל הַלֵּילוֹת סְפוּגֵי הַגַּעֲגּוּעַ,
אֶת כָּל הַלְּבָד מוּל תִּקְרוֹת אֲטוּמוֹת כּוֹכָבִים.

חִבּוּקִים שֶׁל אַבָּא
וְאַתְּ לֹא הִרְגָּשְׁתְּ אוֹתו נוֹגֵעַ,
אַתְּ אוֹמֶרֶת. לֹא בָּכִית אֶלָיו, לֹא נִשְׁבַּרְתְּ

כְּשֶׁאֱ-לֹהִים יָצַר אֶת הָרוּחַ

הוּא כַּנִּרְאֶה נָשַׁף אוֹתָהּ עַל פְּנֵי הַגְּלוֹבּוּס וּפָסַח

עַל בָּתֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי הַמַּזָּל.

לְרֶגַע נִתָּן הָיָה לְהַאֲמִין-
לְבוּשָׁה בְּלָבָן, לְחִישׁוֹתַיו עַל גּוּפָהּ עַד
שָׁחַר, עַד תֹּם חֲלוֹם.

כָּל שֶׁבִּקַּשְׁתְּ, שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד לְהֵאָחֵז בּוֹ
בְּדָמֵךְ.
כָּל שֶׁבִּקַּשְׁתְּ לָךְ -
קִיּוּם.

הַשְּׁכֵנִים הַחֲדָשִׁים הִתְפָּרְשׂוּ בְּדִירָתָהּ שֶׁל סְטֶלָה
שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה שֶׁל חֲתוּלִים וְקִנָּמוֹן
וְהָיְתָה מְאָרַחַת בַּסָּלוֹן אֶת בָּאךְ וְאֶת מוֹצָארְט

אֶהְיֶה בִּי אָח בּוֹעֶרֶת, לְכְשֶׁיַּחֲרִיף

וְכֹתֶל, לְהַשְׁעִין עֲלָיו אֶת הַדְּמָעוֹת

עַד שֶׁיִּתְרַכְּכוּ אֲבָנַי לִכְדֵי אֱנוֹשׁ.

אָרוּר הַאִישׁ אֲשֶׁר סִפֵּר וְשָׁמַעְתִּי
עַל הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵינֶנָה צְבָעָיו שֶׁל אֱלֹהִים
הַנִּשְׁפָּכִים מִדָּלְיָו לְעֵת עֶרֶב.

לא חלמת בלילה עיניים מתות.
לא פחדת מרובים ומחושך,
ילד גיבור שלי.

נֵפֶשׁ מְשׁוֹרֵר, אֵין לְךָ דָּבָר פָּשׁוּט.
פְּרוּעֵי שֵׂעָר וִיְחֵפִים מְשׁוֹטְטִים בְּאַלֶנְבִּי בְּעֵינָיִם
בּוֹרְקוֹת אוֹמְרוֹת פֻּרְעָנוּת. לִבָּם מָלֵא בִּבְשׂוֹרָה חֲדָשָׁה.

עֲפְעַפָּיִךְ כְּבָר קֵרְחִים מֵאַכְזָבוֹת,
רַק אַל תִּנְשְׁפִי חָזָק מִדַּי. שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ לָךְ.
אַל תִּנְשְׁפִי, שֶׁלֹּא --

בְּקֶבֶר קַר, אֲנִי אוֹמֶרֶת.
כֻּסּוּ בֶּעָפָר דְּרָכִים הַסְּלוּלוֹת לְשָׁם
(כְּבָר חִפַּשְׂתִּי בְּכָל בָּתֵּי הַקְּבָרוֹת בָּעִיר
שִׁבְרֵי עֵינַיִם, יָדַיִם, שֵׁמוֹת).

חֲנוּת הַסְּפָרִים יַד שְׁנִיָּה. הֲתֵדַע?
רְאִיתִיךָ אֶתְמוֹל עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח.

הָיִיתִי מְאַלֶּצֶת לֵילוֹת לִסְתּוֹם אֶת הַפֶּה.
הִתְבַּגֵּר, דְּרָקוֹן. הַיּוֹם לֹא חוֹלְמִים לִירֹק לֶהָבוֹת,
לֹא חוֹלְמִים לְהִוָּלֵד לְאַבָּא.

אֲנַחְנוּ רַק זוּג זָרִים שֶׁמְנַסִּים לְהָבִין
לָמָּה הַצְעָקוֹת שֶׁלָּהֶם נִפְקָקוֹת בִּשְׁאוֹן הָעִיר.
לָמָּה הֵן לֹא מִתְכַּתְּשוֹת בֵּינֵיהֶן, שֶׁיַנִּיחוּ לָנוּ.

הֲקִיאִי! הֲקִיאִי עַד שֶׁתִּתְרוֹקְנִי כֻּלֵּךְ
מִסִיפּוּרֵי אַגָּדוֹת שֶׁעִכַּלְתְּ בְּיַלְדּוּתֵךְ

כְּשֶׁאֱלֹקִים יָצַר אֶת הָאָדָם, הוּא הִכְנִיס אוֹתוֹ לְגַן הָעֵדֶן,
עִם רַגְלָיו נְטוּעוֹת בָּאֲדָמָה כְּדֵי שֶׁיִלְמַד לֶאֱהוֹב,
(לִסְפֹּג הַגְּשָׁמִים וּלְהַצְמִיחַ).

לִכְשֶׁתִּגְוָע, עֵת עֶרֶב יְיַשֵּׁן הַכֹּל,
אֶתְלֶה עַל כְּתֵפִי אֶת כָּל הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה
לְהִוָּלֵד מִתּוֹכָם

כָּתַבְתָּ לִי שִׁיר, בַּלַּיְלָה הַהוּא עַל הַחוֹף,
כְּשֶׁהַבְּדִידוּת הִכְּתָה גַּלֶּיהָ שׁוּב וַשׁוּב בַּמִבְטָחִים
וְשָׁבָה וְנָסוֹגָה אֶל מָעַרְבֹּלוֹת

רְאֵה, גַּם הַוְּרָדִים נָבְלוּ וְשָׁבוּ לְהָפִיץ רֵיחָם.
בּוֹא וְנִחְיֶה כַּמָּה פְּרִיחוֹת
וְגַם דְּמָעוֹת אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה שֶיַרְטִיבוּ אֶת הַחוֹשֶׁךְ,
גַּם זֶה בְּסֵדֶר.

בּוֹא וְנֵּשֶׁב אֶל שְׂפַת הַיָּם,

גַּלִּים מְאַבְּדִים עַצְמָם לָדַעַת אֶל הַחוֹף.

אֶל שְׂפַת כָּל שֶׁאָבַד לָנוּ.

לֵילוֹת שֶׁל יָרֵחַ מָלֵא הֵם לִשְׁנַיִם
כָּךְ אָמַרְתָּ לִי אָז.
וְהַיָּרֵחַ מַחְוִיר פָּנַי -
אֵיךְ זֶה שֶׁעַכְשָׁיו אַתְּ אֶחָד

בַּמָּקוֹם בּוֹ רָקַמְנוּ שֵׁמוֹת לִיְלָדֵינוּ

וְשָׁזַרְתָּ לִי אֶת כָּל תִּקְווֹתֵיךָ בְּזֵר חַרְצִיוֹת,

מַצְהִיב כָּעֵת, מַתְרִיס,

שְׂדֵה קוֹצִים. לוֹעֵג לְהֶמִיּוֹת נְעוּרֵינוּ.