יש לי מיתרים, הם מתנגנים ברטט.
יש בי דאגה, היא חשופה כמעט.
יש בי אהבה, היא תאמר בשקט.
יש לי שורשים, הם מתארכים לאט.
(רחל שפירא)

ואם אני מדבר הפלגות, ואם אני מדבר גוזמות, היש בהן באמת שקר, הלא את הגות נשמתי אני מגלה, את אורות רוחי אני חושף. וגילויי אורות, וחושף נשמה, הרי היא יצירה כבירת ערך
(הרב קוק זצ"ל, קובץ ז, פס´ קצה)

תפילין
עֵת אֶקְשֹׁר עַצְמִי לְבָיִת זֶה שֶׁל הַתְּפִלִּין
וַאֲנַסֶּה לְהַדֵּק אֶת הַזִּכָּרוֹן -
רֵאשִׁית,
אַשִּׁיל אֶת הַשָׁעוֹן.
י"ז ניסן ה´תשע"ד

הגשמה
בָּאוּלָם שֶׁבּוֹ הָיָה רַק אוֹתָךְ וְאוֹתִי
בְּטֶרֶם יָרְדָה עָלֵינוּ הִינוּמָה
הֵן לֹא רָאִינוּ דָּבָר
וְלֹא אִתָּנוּ זְמַן אוֹ אָדָם אוֹ בָּרָק שֶׁל מַצְלֵמָה
כ"ג אדר ב´ ה´תשע"ד

שפת רציף
גַּם אֲנִי פְּעָמִים שֶׁמְּדַבֵּר עִם
וְאָז הַמְּדַבֵּר שֶׁלִּי נִשְׁאַר אִתּוֹ
וְהָעֵינַיִם -
הֵן נוֹסְעוֹת אַל נוֹפִים נוֹסָפִים.
י"ח אדר ב´ ה´תשע"ד

ברחבת בית הכנסת
אַל תְּקַנֵּא.
זֶה שֶׁאֲנָשִׁים מִתְנוֹפְפִים שָׁם
לֹא אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ רוּחַ.
י"ז אדר ב´ ה´תשע"ד

מעצרים
חֶמְלָה קוֹשֶׁרֶת נַעֲלֵיהּ בְּאֵימָה.
פַּחַד הָעֵינַיִם נֵאֵטָם.
רַעַד הַיָּדַיִם נֵאֵזָק.
וְכַמָּה פְּעָמִים כְּבָר נֶעֱצָר הָמַה –
י"ד כסליו ה´תשע"ד

דייט
קצת פושרת, די מתוקה
אני שותה אותה
בלגימות זהירות
ומותיר אותה שם חצי ריקה.
כ´ סיון ה´תשע"ג

מתבונן בך מתבוננת בי
מִתְבּוֹנֵן בָּךְ מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי
בָּעֵינַיִם שֶׁלָּנוּ
בּוֹקְעוֹת כָּל תְּהוֹם -
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ גּוֹאָה אֵלַי
י"ב ניסן ה´תשע"ג

ציצית
בַּחַלּוֹן הַקָּטָן הַפּוֹנֶה
אֶל עֵינַי
אַתָּה תּוֹלֵה בִּי תִּקְווֹת
וְקוֹשׁרַם בְּחוּטִים.
כ"ה תמוז ה´תשע"ב

הטוב והלא
ויאמר א-לוהים יהי אסור
ויברא
אדם אומר
אסורה ואראה –
כ"ה תמוז ה´תשע"ב

קווים לדמותך
בַּתַּחֲנוֹת שֶׁעוֹד בֵּינֵינוּ, אִם רַק תַּעַבְרִי
וְעָלְתָה בְּךָ בְּשֶׁקֶט
כְּמִיהָה -
שִׁמְרִי נָא עָלֶיהָ, שִׁמְרִי.
כ"ה תמוז ה´תשע"ב

למה משורר הוא אזרח של הכאב
בָּאִי הַצַּר הוּא הַצַּעַר
יֵשׁ עִיר בָּהּ שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת -
בָּתִּים עַל בָּתִּים שֶׁל מִלִּים,
שָׂדוֹת שֶׁל קוֹצִים מֵטָאפוֹרִיים,
כ"ג אייר ה´תשע"ב

פבלו
בְּחַדְרִי הַנָעוּל יוֹשֵׁב פַּבְלוֹ אֶחָד
מְיַצֵּר צִיּוּרִים.
הוּא מֵנִיף עַל הַכַּן אֶת יָדָיו
וְאֶצְבְּעוֹתָיו גַּפְרוּרִים
כ"ה ניסן ה´תשע"ב

דרך שידבק בה האדם (בלדה)
כמה ישהה אדם בבית מנוגע
ולא יטְמא? ביקרוהו הם בשאלה.
והוא, מעיין המתגבר, לא ידע.
גברו עליו מעינות עד מצולה.
ב´ שבט ה´תשע"ב

מעבר
הַכֹּל עוֹבֵר
וְרַק אֲנִי נִשְׁאַר
נוֹבֵר אַחַר
פַּחִים קְטַנִּים
י"ב טבת ה´תשע"ב

גלים שיבואו
והים לו תדעי -
אי אפשר להפסיק להפליג בו אחר
עוגן
אשר אבד.
כ"ב כסליו ה´תשע"ב

פעם בכמה געגועים
וְשׁוּב אֲנַחְנוּ מַבְטִיחִים
שֶׁהַפַּעַם
גַּם עֵת כָּל הָעֵצִים יַחְוִירוּ
לֹא יַסְתִיו לָנוּ כָּל אֹשֶׁר
כ"א כסליו ה´תשע"ב

על שפת השיר
וְאַתָּה צַר עַל הַבָּתִּים בְּדִקְדּוּק,
מְדַיֵּק מְדַיֵּק מִסָּבִיב
בְּצַעֲדְךָ
עַל שְׂפַת רְחוֹבוֹת הַשִּׁיר.
כ"א כסליו ה´תשע"ב

להסתפק
אָז עוֹד הֶאֱמַנְתָּ
שֶׁאֵין סוֹף לַמַּיִם
וְלֹא חוֹף לַקִּיּוּם -
וְלֹא נוֹתַר עַכְשָׁו מְאוּם.
י"ט אלול ה´תשע"א

התלחשות
אֲנִי זוֹכֵר עַד בֶּכִי
בּוֹכֶה עַד פִּהוּק
אֶת
חוּלְשַׁת זִכְרוֹנֵךְ
י´ אלול ה´תשע"א

קולות האנושות
בְּכָל רֶגַע יֵשׁ נֶפֶשׁ
אֲשֶׁר שְׂמָחוֹתֵיהָ הַקְּטַנּוֹת, הָעוֹטְפוֹת
עַל קִיר יְגוֹנָהּ
מִתְקַלְּפוֹת.
ט´ אלול ה´תשע"א

מחרוזת
לְסַבֵב
אֶת כָּל הַיֵּשׁ
אַחַר שָׂפָה אַחַת
אֲשֶׁר אוּלַי תְּהֵא חוֹרֶזֶת
י"ב תמוז ה´תשע"א

מאחורי דלתך
וְיָדַעַתְּ
שֶׁהַלַּיְלָה יָכוֹל הֶשָּׁטֵף בִּדְמָעוֹת וְזָהָב
בִּבְלִי דֶּלֶת
אֲבָל הַיּוֹם יִהְיֶה צָמֵא יוֹתֵר -
י"ח סיון ה´תשע"א

רחוב הרצל, כיכר העצמאות
בְּכָל הָעִיר רְחוֹבוֹת רָעֲדוּ.
בְּמָּלוֹן פָּארְק הַסָּמוּךְ
הַקִּירוֹת הֻדְהַדוּ לְאָחוֹר
וַעֲצֵי הַסְּרָק הִתְנוֹדְדוּ
י"ז סיון ה´תשע"א

שברי זכוכיות
לְגוּמִים בְּתוֹךְ זְכוּכִית
דַּקָּה וּמְטַשְׁטֶשֶׁת,
זֶה הָיָה כְּאִלּוּ
הַגּוֹרָל הִפְגִּישׁ בֵּינֵינוּ
י"ד אייר ה´תשע"א

חצי שלם
אוּלַי כָּךְ זֶה נִרְאָה לְהַשְׁלִים
שֶׁכֹּל קוֹץ מַבְטִיחַ, שֶׁ
כֹּל עֶצֶב וְעֶצֶב
יֵשׁ לוֹ נִגּוּן שֶׁ
כ"א שבט ה´תשע"א

בלי לדעת
הִנֵּה אֶחָד שֶׁנָּגַע בְּכֻלָּם וְעָבַר –
אוֹמְרִים הוּא חָנַק אֶת עַצְמוֹ
כְּשֶׁהָיָה מְחֻבָּר, אוֹמְרִים הַחֲבֵרִים נִדְהֲמוּ,
לֹא יָדְעוּ
ט"ו שבט ה´תשע"א

ציפור השמים
אוֹי לַלֵּב שֶׁנִּטְרָף וְאָהַב
אֵיךְ לֹא יִרְעַד
אֵיךְ לֹא יִמְעַד
בְּהָחִישׁוֹ אֶל צִפּוֹר הַשָׁמַיִם
כ"ח טבת ה´תשע"א

כותרת היא דלת
הַשְׁקֵה אוֹתִי מֵימֶיךָ, הַטְעִימֵנִי
מִלַחְמְךָ, הֳצְבֲּע לִי עַל הַצְּבָעִים
הַחוֹבְקִים אוֹתְךָ מִלוֹבֵן
קִירוֹתֵיך
ט"ו כסליו ה´תשע"א

פחד יצחק
עוּר וּרְאֵה
הַדְּרָכִים נוֹהָרוֹת בִּצְבָעִים,
הֶעָרִים נְסוּכוֹת הוֹד, הַשָּׁמַיִם
עוֹמְקִים
כ"ג חשון ה´תשע"א

הברכה והקללה
אָרוּר הַדְּבַשׁ הַמַּר מִמָּוֶת
שֶׁל עֵינַיִךְ
אָרוּר הַכְּאֵב
הַלוֹפֵת בְּחִבּוּקוֹ הַקַּר
י"א חשון ה´תשע"א

ליל שכחה
אַךְ בַּלַּיְלָה הַהוּא
הַחוֹפִים שָׁמְמוּ,
הַמַּיִם קָפְאוּ בְּקִדְרוֹנָם
הַחוֹף הָיָה קָשֶׁה וְקַר וְזָנוּחַ
כ"ז תשרי ה´תשע"א

וידוי
אָמַרְתִּי. בָּכִיתִי. גִּמְגַּמְתִּי. דִּבַּרְתִּי יֹפִי תִּעְתָּעְתִי

עֲנֵנִי אֲנִי עֲנֵנִי

כְּאַב וְלוּ דִּיקוּר הַמַּחַט

סְדוֹק וְלוּ רַק חוּט מִמַעָרוּמֵי שָׁנִים
ז´ תשרי ה´תשע"א

זמן אלול
אַרְבָּעִים יוֹם וַאֲנִי גּוֹלֶה
מֵהָאֶרֶץ הַנִטְהֶרֶת בְּאַרְבָּעִים סְאִים
יוֹצֵא מֵהַתֵּבָה
לִנְטֹעַ בִּי שָׁמַיִם חֲדָשִׁים
י"ח אלול ה´תש"ע

אמונה שלמה
אֱמוּנָתִי אֵינָהּ שְׁלֵמָה
בְּרִצְפַּת הַדָּם וְרִיקוּעֵי הַזָּהָב
אֱמוּנָתִי צָרָה מִדַּי
בַּקִּירוֹת הַגְּבוֹהִים וְהַנֶּהְדָּרִים
ט´ אב ה´תש"ע

הרוחף מעל גגי
הֲרֵי בּוּעוֹת אִי אֶפְשָׁר לְהַחֲזִיק בְּיָדַיִם,
מִבּוּעוֹת אִי אֶפְשָׁר לֶאֱכֹל
וְכַאֲשֶׁר בּוּעָה פּוֹגֶשֶׁת בָּעוֹלָם הַזֶּה -
הָעוֹלָם מְנַצֵּחַ.
א´ אב ה´תש"ע

לילות
כְּשֶׁאֲנִי מִתְבַּגֵּר הֵם יוֹצְאִים מִבֵּיתִי
חוֹזְרִים כְּשֶׁקָּשֶׁה
חוֹבְקִים כְּשֶׁקַּר
וַאֲנִי בְּחַלְחָלָה נִזְכָּר
י"א תמוז ה´תש"ע

לאבד לדעת
לִפְקֹחַ חַלּוֹן אֶל הַחֹשֶׁךְ הַחוֹבֵק
לִצְלֹל אֶל חֵיק הַמַּיִם הַמְּכַסִּים
לְוַתֵּר עַל הָעֵינַיִם הַפְּכּוּחוֹת
וְהַיָּד הַמְּגִנָּה מֵהָרוּחוֹת
ג´ ניסן ה´תש"ע

להתלות
בְּצִלּוֹ יָשַׁבְתִּי
וְדָמָה לִי כְּמַלְאָךְ בַּאֲבִיבוֹ
עַכְשָׁו קְרוּעִים שָׁרָשָׁיו
וְנִגְלוּ קְלִפּוֹתָיו
ג´ ניסן ה´תש"ע

דפיקה אחרונה
אִם נַפְשֵׁך בִּי קְשׁוּרָה
לוּ תַּתִּירִי הַדֶּלֶת!
וְהָיִית בַּמִּדְבָּר לְלִבִּי כְּמָלוֹן
אַךְ יָדֵךְ אִם סְגוּרָה
כ"ב טבת ה´תש"ע

הסכין של שבת
מַפָּה גְּהוּצָה מְכַסָּה
חֲצִי שֻׁלְחָן.
מַפִּית צְחוֹרָה מְכַסָּה
חֲצִי לֶחֶם
כ"ב טבת ה´תש"ע

קללת הריחוק
חָלָל שֶׁכֻּלּוֹ תְּהוֹם
וּשְׁתֵּי שְׁמָשׁוֹת
בְּמַאֲבָק נִצְחִי
לְנַצַּח אֶת חֻקֵּי הַמְּשִׁיכָה.
ט"ז אב ה´תשס"ט

רוחות מהמרתף
אֲנִי מְחַכֶּה לְיוֹם בּוֹ אוּכַל לִשְׂנֹא אוֹתָךְ
וְהָרוּחוֹת שֶׁלָּךְ יַשְׁחִירוּ, שֵׁדִים
אֲנִי יוֹדֵעַ לְסַלֵּק.
אַחַר אוּלַי יִהְיֶה גַּם יוֹם שֶׁבּוֹ אֶשְׁכַּח אוֹתָךְ
ט´ אב ה´תשס"ט

שערים אליך
וְאַתָּה בַּגַּן,
וְאָבִיךָ בּוֹכֶה צוֹחֵק שׁוֹתֵק בּוֹכֶה שׁוֹאֵל
גִּבּוֹר שֶׁלָּנוּ,
אַיֶּכָּה
כ"א אייר ה´תשס"ט

חלל
אִם הָאָדָם הָיָה מַבְחִין
כַּמָּה שָׂדוֹת כַּמָּה עֵצִים כַּמָּה פֵּרוֹת
כַּמָּה גַּלָקְסְיוֹת
בְּכָל גָּרְעִין וְגָּרְעִין
י"א אייר ה´תשס"ט

מקורות
יֵשׁ שֶׁתִּמְצָא
בְּסִתְרֵי כְּתָלֵיךָ
תְּעָלוֹת אֶל הָאִי, אֶל סִינַי הַבּוֹעֵר,
מִשְׁקָעִים שֶׁל עֹצְמָה רְחוֹקָה.
י"א אייר ה´תשס"ט

אל מקום אבני שיש
בִּיְדִיעוֹת אַחֲרוֹנוֹת שָׁמְעוּ בֶּכִי,
בְּמַעֲרִיב קָלְטוּ הַצְדָעָה
וּמוּלִי, אֲשֶׁר עֵינַי הַפְּקוּחוֹת הִשְׁקִיפוּ שַׁחַר,
נָסַק הֵד שׁוֹפְרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ.
ט´ אייר ה´תשס"ט

דעיכה
כְּבִישִׁים מִטַשְׁטֵשִׁים,
תַּכְרִיךְ שֶׁל שֶׁלֶג
מוֹחֵק אֶת הַמִּגְדָּלִים
לְאַט.
ה´ אדר ה´תשס"ט

מערכת השמש
רוֹעֵד עוֹלָם עַל מִשְׁכָּבוֹ
וְלֵיל צִיָּה נוֹקֵב אַלְפֵי יְרִיעוֹתָיו
עֵת הוּא תּוֹלֶה עֵינָיו שָׁמָיו
וּמְחַכֶּה וּמְחַכֶּה
כ"ג כסליו ה´תשס"ט

ניחומים
את מושחת חיוך על פנייך, צוחקת.
צללים מתארכים על עינייך סדקים
ואנחנו צובעים את החדר
בניחומים קטנים ריקים.

ט´ כסליו ה´תשס"ט

עד די
מְשֹׁךְ
עֲרָפֵלְךָ גָּבֹהָ מֵעֵינָי
וּתְלֵה אוֹרְךָ הַרְחֵק מֵעוֹרִי.
הָשֵׁב בִּי
כ"ג תשרי ה´תשס"ט

באישון לילה
נַחְבֵּאתָ בְּתוֹך קְלִפַּת הָעֵץ
וְהֶעֱלַמְתָּ אֹזְנֶיךָ מִיִּלְלוֹת הַתַּנִּים,
מִשַּׁוְעַת נַפְשֶׁךָ הַמִּתְהַלֶּכֶת
בִּשְׁאוֹל הַגַּן הַנָּעוּל -
כ´ תשרי ה´תשס"ט

חול גבול לים
אַתָּה מֵטִיל בִּי רוּחוֹת גְּדוֹלוֹת,
וְאֵינֶנִּי יָכוֹל יוֹתֵר לְהִסָּפֵן
בְּיַרְכְּתֵי חוֹפַי, לְהֵרָדֵם
וּלְהַזּוֹת
י"ג תשרי ה´תשס"ט

שושנה קטנה
שושנה קטנה
שנטלו ממנה בכוח את הגיל,
אין בכל מעמקיה
ולו קרש אחד של תמימות.
כ"ה אב ה´תשס"ח

במחשכים
כָּל הָאוֹרוֹת כְּבָר נָמוֹגוּ,
כָּל הַלֶהָבוֹת כָּבוּ,
שֶׁמֶשׁ הַזָּהָב דָּעַכָה
אֶל הַשְּׁחוֹר
כ"ד אב ה´תשס"ח

ביקור
עלים חיוורים מרדפים זה את זה

ומבעד לחלונות -

אנשים בתוך מעגלים של ברזל,

מתפללים לביקור מלאכים.
ז´ אב ה´תשס"ח

חלון
נפצו חלונותיכם, קיפצו לשמיים, מלטו נפשותיכם.
רק אל תבהו בעולם המתנפץ
מתוך חלונות שלמים
בינתיים,
י"ט תמוז ה´תשס"ח

מי שלא ענה
מי שלא ענה לכל
הצדיקים
והחסידים
והתמימים
י"ז תמוז ה´תשס"ח

בבוא אותו בוקר של פחד
בְּבוֹא אוֹתוֹ בּוֹקֶר שֶׁל פַּחַד
שַׁעֲרֵי הַתִּקְוָה נִפְתְּחוּ,
אַךְ הַמָּוֶת חָלַף בָּם.
מְשָׁרְתָיו הָלוֹךְ וְצָהֹל.
י"ד תמוז ה´תשס"ח

אלוקים הוא הגון
חסדי אלוקים
מתנפצים על עינייך.
רוחך מייללת
בין תריסי משפטו.
כ"ז סיון ה´תשס"ח

ימי ביניים
בדלי זעקותיהם המאופרות
של משוררי כתלייך
נבלעים
לתוך הקירות הצרודים
כ´ סיון ה´תשס"ח

נירלט (סנריו)
הסיוט הזה
(לכל חלום יש צבע)
גְוונו אדום.
ב´ סיון ה´תשס"ח

קדמה
שׁוּבוּ מִקֵּדֶם,
הַפְלִיגוּ מֵאִיֵּי הַשַּׁלְוָה.
הָבִיאוּ עִמָּכֶם מְעַט אַדָּמָה
לִסְעָרוֹת הַאֲדָם,
כ"ט אייר ה´תשס"ח

אושוויצלנד
לוקחים מספר,
עומדים בתורות הנמשכים עד קץ,
לחוויה בלתי נשכחת, לכל החיים.
ג´ אייר ה´תשס"ח

לי ולך
אַשָּׁחֵר טֹהַרְךָ מִנִּי שָׁחַר,
אֵהֱזֶּה יוּמָם
עַד יַזּוּ הַשָּׁמַיִּים שֵׁנִית לְטִיפוֹת-זוֹךְ שֶׁכָּאֵלוּ,
כ´ ניסן ה´תשס"ח

שיר רצוף אהב"ה
אַבִּיר הַלְּבָבוֹת בְּכִסֵּא הַלְּהָבָה,
פְּרֹשׂ נָא עַלָּי וְלוּ קָרְטוֹב שֶׁל אַהֲבָה,
הַנָּח הַלְּבָנָה בְּתִקְרָתִּי הַכָּבָה,
בְּבֹא עֵת לֵיל הַדֶּלֶק עֵינֵיךָ מִסְּבִיבָה.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח

כעין הדבש
על מקדש בוהק, זוהר,
זהוב, על ארגמן, כרתי, כסף ונחושת,
כעין הדבש וכחרסה נוצצת,
על מצד וצור.
י"ח אדר ב´ ה´תשס"ח

התם
שָׁחוּ טוּרֵי הָעֵצִים
עֵת הָאַב הִנִּיחַ גּוּפוֹ בְּקִבְרוֹ
וַיֹּאחֵז בָּאֵתִים
וַיַּחְפֹּר רֶגָּבָיו עָלֵי בְּנוֹ,
ט"ז אדר ב´ ה´תשס"ח

כיין
שִׁפְכִי כְּיַיִן לִבֵּךְ
עַל הַחוֹל,
נֹכַח פְּנֵי ה´
עטויי הַמַסֵּכָה.
ט"ז אדר ב´ ה´תשס"ח

על במותיך
על במותיך
חלל
עוד תיפול,
הן תחפושות חיפושיך
לא יוכלו החרש
נשמתך היודעת מאוד.
י"ח אדר א´ ה´תשס"ח

מסכות
מתחת לשמי הפלסטיק
מתחולל נשף המסכות של הקניון.
על הרצפה שצחצח קו העוני,
יתכסו האנשים בפרסומות מעורטלות,
עד כי לא תראו אדם.
ח´ אדר א´ ה´תשס"ח

נדנדת החיים
ילד רך על סיפון ברזל רעוע
מתנדנד עם קצף הגלים.
פנסי הדם פועמים שם ברקיע,
מַגְלִים את הלילה ושוב נאפלים.
ח´ אדר א´ ה´תשס"ח

בתווך
מול אור הפיצוץ הגובר
נשכב אחי באדמת אויב ואימה
וגזרי המסוק
נמטרים מסביב בשלווה תיאטרלית.
א´ אדר א´ ה´תשס"ח

פמליית השבת
שַׁלְהֵי יוֹם הַשִּׁשִּׁי
וְהָאַב מְקָרֵה אֶת עָבָיו,
רוּחוֹ מְרָחֶפֶת
עַל כְּפֹר דֹּק שְׁלוּלִיוֹת
כ"ט שבט ה´תשס"ח

שקופים-אטומים
בְּרָם
פַּרֹכֶת תָּעַטְפֶךְ בְּמֶתֶּק סַנְוֵרִים,
תְּחַפֶּה עַל הַבִּנְיָנִים הַגֻּצִּים
שֶׁל מִלְטָשׁוֹתַּיִךְ.
י"ז שבט ה´תשס"ח

במקום שאין אנשים
פני האריות
סמוקי התאווה,
מוצפי הדם,
עוד לא רוו
דיים.
ה´ שבט ה´תשס"ח

גן כתם
גָּן כָּתֹם דֹּעֶךְ בְּלִבְּךָ,
קָטֻּם רְעָפִים, מֻכְתָּם דְּמָעוֹת.
זְרוּעָ כְּמִיהָהּ שֶׁנִּקְצֵרָה עַד תֹּם הַתֹּם.
א´ שבט ה´תשס"ח

בת גלים
מָכָּה בִּי תֵּל אָבִיב.
כְּמוֹ כָּל מִשְׁבָּרֶיהַּ
וְמִגְדָּלֵיהּ
עָלַי עָבָרוּ.
י"ב טבת ה´תשס"ח

על ערש דווי
הריקנות שוב שבתה את שביה,
מוצצת את לשד נשמתו.
ידיו שכחו כריכתן של תפילין
ופיו מגד שיח עם אב.
י"א טבת ה´תשס"ח

עפר דל
אִמְרִי לִי-אַת,
בֵּין נֵר חֲמִשִׁי לְשִׁשִׁי -
מִי יַדְלִיק
אֶת הַאוֹר בְּעֵינֵיהֵם
י"א טבת ה´תשס"ח

רסיסי לילה
על הכביש
טל
רסיסי
זכוכיות
כ"ה כסליו ה´תשס"ח

אירוניה תוצרת כחול לבן (סנריו)
דגל ישראל,
(הזה פרסומא דניסא?)
הוא מייד אין צ´יינה.
כ"ח חשון ה´תשס"ח

משוררת המכרות
מי יצרוף רסיסייך,
באש מלבנת וידיים קרות,
מי יברור, יחבור מעשייך,
משוררת מכרות?
כ"ז חשון ה´תשס"ח

Error, please restart
ושוב בנינו את מגדל בבל,
מפיקסלים קטנים של בדידות.
ספינת-חלל בלי רב-חובל,
ומיליארדי מ-שוטים של עבדות.
י"ד חשון ה´תשס"ח

תְּפִלָּה זָכָּה
זָכֵּם, חָנֵּנֵם,
טַלֵלֵם יְשֻעָתֵּךָ,
כָּל לְאֻמִים
מִשְׁתָּחַוִים נֹכָח סֻכָּתֵּךָ.
ט"ז תשרי ה´תשס"ח

עינות דיו
רגעים שהיססתי,
עת צמאוני לא הרווני דיי,
אז ערגה נפשי אל דיו-העטים.
ח´ תשרי ה´תשס"ח

הרמוניה
כחגווים היינו בעיניהם.
כך בעינינו, כן היינו,
יונה צחורה שחוטה
בסדקי סלע קיומנו.
כ"ט אלול ה´תשס"ז

זריחה בים המוות
והשמש בערה
כלפיד-שלהבת,
פז אורה
משתקף בים המוות.
כ"ט אלול ה´תשס"ז

מִזְבֵּחַ אֲדָמָה
עַל מִזְבֵּחַ אֲדָמָה
שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
נִגָּר אַרְגָּמָן דָמַה
בִּסְעָרַת הדוּאֵל.
כ"ב אלול ה´תשס"ז

אשמורת הבוקר
אשמורת הבוקר - האנשים, גם הלבנה,
דוממים ומכוסים, בשמיכה של אפילה.
ואור נוגה, מאיר על זיו דמעת-פנינה,
על פניו של עני-עטוף, השקוע בתפילה.
י"ב אלול ה´תשס"ז

עת רבי עקיבא בכה
ורבי אליעזר, רועדות ידיו,
עיניו נוטפות דמעות,
עת התיישבו לפניו תלמידיו,
מרחק ארבע אמות.
ל´ אב ה´תשס"ז

ידידיה
ידיד נפש, ידיד יה, ישכון לבטח,
בין רגבים שלו ערבו מדבש.
כ"ב אב ה´תשס"ז

קריאה לקורא
חוסו אל תחוסו,

בקרו בלי רחמים.

ואל תהרוסו,

בהיותכם דוממים.
ד´ אב ה´תשס"ז

הזאת העיר?
לא קול ששון הוא – הקול המהדהד בהרי יהודה.
לא שוועות תפילה הן – הנישאות באוויר.
ד´ אב ה´תשס"ז

בידינו האת
שיח קדושה
השיב רוח
וחשרת עננים קודרים
לא הטילו עוד צילם.
ד´ אב ה´תשס"ז

במוזיאון ליהדות
צולם במוזיאון ליהדות בצפון ארצות הברית.
כ"ה אב ה´תשס"ח

החֵברה החדשה שלך
"נעים מאוד", אמר. הדש של החולצה המכופתרת שלו זהר - ´אהרון כהן, ממתג´. "איך אנחנו יכולים לעזור לך?"
י"ט סיון ה´תשע"ג

קלע דוד
אנחנו היינו עם ציוד כבד, מסורבלים ושבעים. הוא היה דקיק, עם חולצת טריקו ונעלי ספורט. רק שלנו היה נשק, לו היה רק קלע דוד ביד, ואבן.
א´ סיון ה´תשע"ג

המכינה לנבואה
כמה טוהר הוא חש אז, אחרי שהגיע אל המעלה האחרונה שבמעלות ונשכב במיטתו. רק חיכה לבואו של החלום, נרגש אבל קל כל כך. הוא ניצח את הכל. את הפחד ואת הבינוניות.
י"ח אב ה´תשע"א

בדרך לשבת
שלט גדול הכריז "ירושלים" וחץ ברור סימן ימינה. "לאן סיכמנו שנוסעים?" חתך ציון.
"לכותל" אמר ניסים, בעוד צחי מכריז "למסעדה".
שתיקה לא נעימה התגנבה מתחת לחריץ הדלת.
כ"ב אב ה´תשס"ט

היום הולדת הלא נכון של סבתא
הכי מוזר זה שחגגנו לסבתא יום הולדת חמישים ובעצם אמא אמרה שהיא בת שישים וארבע. סבתא התעקשה גם שנעשה את זה ביום הלא נכון ולפי התאריך של הלועזים כי היא רצתה שנראה את הטקס שיש ביום הולדת שלה בטלוויזיה
ט"ו אב ה´תשס"ט

שורשים
אנשים רבים התאספו סביבי, שלפו מצלמות והבזקיהם סינוורו את עיניי, כמו מלאכים המלווים אותי מחוץ לארץ גזירה.
ח´ חשון ה´תשס"ט

השירים של משה הפייטן
אני הסתכלתי אליו במבט ממש עצוב ונתתי לו להמשיך, כי באמת שאין לי מה להגיד לאנשים שעומדים למות.
ז´ תשרי ה´תשס"ט

תמרורים
ידה רעדה והכוס נשמטה אל הרצפה. מתרסקת לכל עבר, רסיסים רסיסים של זכרונות, כתם מתכהה. בניה איננו, בניה איננו.
ד´ תשרי ה´תשס"ט

מדליק הפנסים
דמעות נטפו על כף ידי ועל הדרך המפויחת. לפתע התעוררו בי צעדים שנית. קמתי ממקומי והלכתי לבית הכנסת.
כ"ו אלול ה´תשס"ח

טהרה
הם החלו לדחוף זה את זה לקצה העגלה, מנסים להפיל אחד את השני אל טומאתו של השביל.
ג´ תמוז ה´תשס"ח

עקבות
הדפים הצהבהבים האלו היו מפתח לכספת מאובקת שתמיד הורחקו ממנה ידיי התומהות, ועתה הם היו בידי, ממתינים שאצבעותיי יטביעו את הזכרונות היקרים בתוך שבבי המחשב.
י´ סיון ה´תשס"ח

טרמפ
כשיוצא לי לרדת במורדות המפותלים של הכביש ממבוא חמה לחמת גדר, אינני יכול לשכוח את הטרמפ ההוא שתפסתי לפני שש שנים.
בעיקר כשאני יורד במורדות המפותלים של הטרמפ הארעי הזה שמכונה חיי.
ח´ ניסן ה´תשס"ח

מכון הקעקועים של היהודי הנודד
פרח סגול באגרטל זכוכית סדוק עמד על אדן חלונו של המבנה. פרח עדין, פרח נבול. כמו כנגד שבריריותו של אגרטל הפרח הבודד התנוססה הכתובת השחורה "מכון הקעקועים של היהודי הנוגג" על מצח המבנה.
כ"ה אדר ב´ ה´תשס"ח

שטרי מחילה
מחוץ לחלון התחיל טפטוף, אבל רק סופר יכול לשים לכך לב. סופר אטום לב במיוחד, שכן הדרמה האמיתית לא התחללה מחוץ לעיניו האטומות אלא בתוך קירות האוטובוס.
ב´ אדר ב´ ה´תשס"ח

אין זו אגדה
העושר מילא את האיזור החדש בו השתכנו גולי גן העדן. אבנים נוצצות עיטרו את הגולים בשרשראות וטבעות, וכל יום ויום גילו שימוש חדש לסובב אותם. הטבע שפעם היה המסגרת לחייהם, הפך לכלי.
ט´ חשון ה´תשס"ח

פירורים
אתה יודע,
בתחנה הישנה כבר שנים ששמך חרוט על העץ הבלוי,
כמו התלמים שחרש הטרקטור במטע,
לכשעשיתם קטיף שקדים
ומשהו אחר
נקטף.
ח´ חשון ה´תשס"ח

אחר
אצבעותיו הדקות רעדו, מקפלות את חולצת-השבת היחידה שהייתה לו ומניחות אותה בשק המאובק. הוא הביט סביב בחדרו הקטן, מנסה למצות את רגעי-הפרידה מהמקום היחיד שקיבל אותו כפי-שהוא.
י"ז אלול ה´תשס"ז

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד