בכל רגע,בכל דקה מן הדקה,
הננו יוצרים שלא מדעתנו המון יצירות, לאין תכלית.
אם רק נדע להרגישן, להכניסן במסגרת נאותה להן,
אז ייגלה הודן על פני החיים כולם.(אורות הקודש א,קעא)

אשכר של חיים
במלבוש לבן כשלג
התקרבתי לקראתך
בפסיעות מדודות
מירקתי בקצב את
חלקיי הבאושים.

ד´ ניסן ה´תשס"ח

נקודה צורבת
חשפתי עצמי

שפכתי ליבי

נקודתי אינה

צבועה עוד.

ב´ חשון ה´תשס"ח

מלכה מלנכולית

הדבורה מסתכלת
בי כעת, עטרת זהובה
לראשה.
ד´ תשרי ה´תשס"ח

כבסני ומשלג אלבין
אני צועדת
אליך בשמלה לבנה
התרגשות מתוקה
זורמת בעורקיי.
כ"ז אלול ה´תשס"ז

שני חדרים
נכנסת אליי התחלתי
לצעוק ואת הלכת לצד
שלה והשארת אותי לבד.
כ"ח אב ה´תשס"ז

מִסְדָּר אֵל
בִיתָרְתִי עַצְמִי לִפְנֵיכֶם
בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים.
לֹא מִילֵלֻו עוֹד בְּנֵי תְּמוּתָה
בּוּקִי סְרִיקִי.

י"ד אב ה´תשס"ז

סחף החיים
הבטתי אחורה
הבטחתי לכם שלא
סתם אחלוף .
ו´ אב ה´תשס"ז

חֲרוּלֵי יָם
אֵינֶנִּי רוֹצָה לִזְרֹם אִתְּכֶם
חֲרוּלֵיכֵם דּוֹקְרִים אוֹתִי
לְלֹא מַגָּע.

כ"ט תמוז ה´תשס"ז

תהילה לאל חי
הגיע העת להפקיד
נשמתי בידך אלי.
יודעת אני במדויק
מתי תבוא השעה.
כ´ תמוז ה´תשס"ז

קֻלְמוֹס הוֹלֵךְ בָּטֵל
בֵּין רִשְׁרוּשׁ הַדַּפִּים
יָכֹלְתָּ לִמְצֹא יָגוֹנִי.
קֻלְמוֹס הוֹלֵךְ בָּטֵל
וְהַדְּיוֹ מִתְבּוֹסֶסֶת בֵתּוּגָתָה.
י´ תמוז ה´תשס"ז

בַּצֹּרֶת
מְפַזֶּרֶת אֶת דִּמְעֻותָיי
בְּשָׂדוֹת הָצְחִיחִים.
גִשְׁמִי אַהֲבָתְךָ פָּסְקוּ
דֶּלֶת לִבִּי נָדַמָּה.

ג´ תמוז ה´תשס"ז

עָפָר בְּלִי דָּר
כָּנוּעַ כְּעֶבֶד
לְלַהַב הַמִּתְהַפֶּכֶת.
הַיָּהֳרָה שִׁתְּקָה
אֶת נִשְׁמָתְךָ.
כ"ו סיון ה´תשס"ז

כביש הדמים
שְׁנֵי פְּרָחִים
נִקְטְפוּ עַל הַכְּבִישׁ
פְּרָחִים אֲשֶׁר בֵמוֹתָם
הָיוּ חֲבוּרים.
כ"ה סיון ה´תשס"ז

רְעָלָה מִתְלַקַּחַת
בְּתוֹךְ רְעָלָה מִתְלַקַּחַת
חוֹתֶרֶת אֶל הַדְּרוֹר.
גִצֵי שִׂנְאָה מוּפְנִים אֶל
הַיַּנְשׁוּף הַמאַיים.
י"ג סיון ה´תשס"ז

נקודות מתחלפות
רצה במסדרונות האמת.
מלאכים זעירים מקלפים
בעדינות, שכבה של צביעות.
ז´ סיון ה´תשס"ז

אין סתרו כגלויו
מנגינה מלנכולית,
מפלחת את האוויר.
לב שבור נתלה,
בשארית כוחותיו
על מיתר דואב.
כ"ז אייר ה´תשס"ז

גנב
הוא בפשטות
לקח את זה ממני.
אפילו לא חשב לדקה.
כ"ה אייר ה´תשס"ז

ערש דווי
מתכנס בתוגה,
לאורה של עששית
מעומעמת.
מקובץ במיטתי,
כעובר ברחם אימו.
כ"א אייר ה´תשס"ז

שער הרחמים
פוסעת במהירות
על האדמה הלוהטת.
מחפשת בקדחתנות,
זיק של תקווה.
כ´ אייר ה´תשס"ז

הריקוד האחרון
רוקדת בפראות
את הריקוד האחרון.
נשמתי נשספת,
גם היא מריחה את הסוף.
ט"ו אייר ה´תשס"ז

במסע אחר הרוח
שוכבת למעצבה,
הגשמיות מעפשת.
עייפתי מכל המסכות
והכיסויים הצבעוניים.
י"ד אייר ה´תשס"ז

האיש השקוף
איש כחול מלנכולי
עומד לו בצד הדרך
ומזמזם לו חרישית
י"ב אייר ה´תשס"ז

הנסיך הקטן
קרעו אותך מליבי
נסיך קטן, קרעו
אותך מליבי ומצפים
שהקרע יתאחה במהרה
הם כנראה לא מבינים
כמה עמוק בור הכאב
י´ אייר ה´תשס"ז

מפל הדמים
מתוך מפל הדמים
מרים את נשמתך
בני, נשמה שלא
שחתה עם הזרם
נשמה בעלת קול
מיוחד,
ג´ אייר ה´תשס"ז

שברי נשמה
שברי נשמתך סחפו
את נשמתי אל מקדש
האהבה שם יצרנו פרח
זיכרון לאהבה הבלתי אפשרית
כ"ט ניסן ה´תשס"ז

בידו של הצורר
בתוך ידו של הצורר
מנסה נשמתי למצוא את האור
מחפשת אחר פתח מילוט
כ"ז ניסן ה´תשס"ז

שפה ללא מילים
אגורה בתוך עולם מלנכולי
עולם המלא באנשים
כ"ב ניסן ה´תשס"ז

מתנה שלא במתנה
אנא אל תיקח ממני את הדבר היחיד
שגורם לי להרגיש טוב
בעולם הזה אולי הפעם לא הצלחתי
אבל בפעם הבאה אני בטוחה שאצליח
ט´ ניסן ה´תשס"ז

סיפור חיי
תחת האצבע המאשימה
מנסה לחיות את חיי
להרגיש שאני שולטת בהם
לפחות רק להרגיש
ה´ ניסן ה´תשס"ז

דמעת שאלה
מאות דמעות ספוגות בקרקע ליבי
דמעות שלעולם לא אדע
את בעליהן אלפי פרצופים
עם מסכות עשויות מכאב שלא ידע סוף
ג´ ניסן ה´תשס"ז

חיפוש
פוסעת על הרחוב הרטוב
מתחילה בחיפוש אחר האמת
בוחנת כל אישיות ואישיות
שעוברת כל חפץ שעובר לנגד עיני
א´ ניסן ה´תשס"ז

סוד הקיום
מרגישה את הצינה
איך היא מתפתלת בגמישות בכל
אברי
מוסיפה עליי מלבושים
אבל עדיין היא לא נוטשת
י"א אדר ה´תשס"ז

עדיין לא תם
מתפתלת בין כפות ידך
מגששת אחר קו החיים
מרגישה איך היא רוצה
לקחת אותי אליה
ה´ אדר ה´תשס"ז

המסע אל המספר
מנסה להגיע אל המספר המוזהב
תשו כוחותיי והייאוש מאיים
להשתלט
ל´ ניסן ה´תשס"ז

עצמי
מנסה לצאת מזרועותיך הלופתות אותי בחוזקה שאשאר אבל אני

משתוקקת לראות את האור הלבן
אנא הנח לי לעוף למחוז שמימי
ג´ אדר ה´תשס"ז

אדם הוא תבנית נוף מולדתו
לעתום קרובות יוצא לנו לשמוע הורים זועמים הטוענים כי תרבות הסלבס רצחה את התמימות של ילדינו
כ"ט שבט ה´תשס"ז

זמן קסם
בן דודי האהוב פלג:)
ד´ סיון ה´תשס"ז

השביל אל האור פרק 3
דפיקה נשמעה בדלת, מיכל נעלה במהירות את נעלי הבית וניגשה אל הדלת, היא הסתכלה בעינית
י"ט ניסן ה´תשס"ז

השביל אל האור - פרק 2
דוד ניגש לסגור את החלון, הרוח הקרירה העבירה בו צמרמורת. הוא פסע לעבר הארון, הוציא את כל תכולתו בגדים, דיסקים ישנים ותמונות משותפות שלו ושל מיכל הוא רצה לקרוע אותן אבל הלב שלו אמר אחרת
ט"ז ניסן ה´תשס"ז

השביל אל האור
לא אני פשוט לא מאמין, למען ה´ למה היא הגיעה אליי? ,הארורה הזאת אני לא יוכל לעמוד בזה אני אומר לך היא תהרוג אותי
ז´ ניסן ה´תשס"ז

חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד