בָּעִיר הַלְּבָנָה
הַיּוֹם, רָאִיתִי חַיִּים.

כָּל אָדַם צָרִיךְ אֵיזוֹ שָׁקֵד מִשֶׁלּוֹ
לִצְלֹחַ אֶת הַחוֹרֶף
לְהַרְגִּישׁ קְצָת בַּית בְּדִירַת עַמִידַר מִתְפּוֹרֶרֶת

כשם שבאת באהבה
כן תבוא אלי
שלם כאור
אל נא יהי גופי קברך

פֵּרוּרִים אַתְּ
אוֹמֶרֶת
הֲרֵי
מָה יֵשׁ לָנוּ עוֹד?

הָעֻבְדּוֹת הֵן פְּשׁוּטוֹת.

(אַל תִּתְפַּתֶּה:
גַּעְגּוּעַ, חֶמְלָה, אַהֲבָה, עָרְגָה, כְּמִיהָה , חַ יִּ י ם.)

(מסתבר שתסמיך זה אסוציאציה)

וְהִיא סוֹגֶרֶת דֶּלֶת לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה
בַּלֵּילוֹת כְּשֶׁעוֹלֶה קוֹל הַסְּלִיחוֹת,
וִיהוּדִים מִתְחַנְּנִים
הִיא רָצָה בְּבַיִת לְהָגִיף חַלּוֹנוֹת
לֹא לִשְׁמֹעַ אוֹתָם צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ

אוּלַי אָבַד לְעוֹלָם
נִישָּׂא עִם הַרוּחַ
לוֹחֵשׁ לָה אֶת סוֹדוֹ הָאֶחָד
תְּמוּרַת הַדֶּרֶךְ הַלְאָה

אֶת הסְפֵקוֹת
אֲנִי מְטִילָה בָּךְ
כְמוֹ בֵיצִים בְּקַן

זועקים מתוך האין
כל אחד ואינו שלו
אני אביון שיש לו כסף ואין לו כלום זולתו

אַתְּ הָאַחַת, אֲנִי לְבַד,
אֲבָל בָּעוֹלָם שֶׁלִּי אֲנִי הַמֶּלֶךְ
וְיֵשׁ רַק כֶּתֶר אֶחָד

לִרְגָעִים אֲנִי שׁוֹלֵף שְׁפָנִים
בְּחַיַּי. מְנַסֶּה לֹא לִשְׁכֹּחַ.

לִכְתֹּב. לִפְעָמִים שִׁיר, לִפְעָמִים סִימְפוֹנְיָה,
לִכְאׂב. לִפְעָמִים לָעוּף.
(אַלְבּוֹם הַפְּלָטִינָה יִהְיֶה מְמֻסְגָּר בַּסִּפְרִיָּה.)

יֵשׁ מַחְשְׁבוֹת מְיֻחָדוֹת לְמוֹצָאֵי.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁחֲלוֹמוֹת הֵם פֶּלֶא
וּשְתֵּינוּ חוֹלְמוֹת עַל הַסַּפָּה.

ולפעמים אפילו לבכות
אסור
בקול, קחי לך מכחול,
וציירי; חיבוק

עִזְבִי הַכֹּל.
תַּרְפִּי וְרִיד קָפוּץ בְּמֵצַח
גְּבֶרֶת רָאִיתִי-כְּבָר-כָּל
עֲיֵפָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ.

לַמְרוֹת שֶׁקַּר
מְאֹד וְגָג מְאֹד
וְנֶשֶׁק
תְּלֵה-צַוָּאר.

גם שתיקות הן חטא לפעמים
לא ידעתי איך לומר לך.
כל נשיקה היתה לוע לוויתן
ובפיו יונה

כָּכָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן: גְּבָעוֹת חֲשׂוּפוֹת, רוּחַ מְיַלֶּלֶת בְּדִידוּת,
מוּאָזִין רָחוֹק, רֵיחַ נַרְגִּילָה מְתַקתָּק, בָּתִּים חֲשׂוּפִים, נֶפֶשׁ פּוֹעֶרֶת
וְשֶׁקֶט.
יוֹתֵר מִדַּי שֶׁקֶט.

שֶׁהַשִּׁיר
לֹא יַפְרִיעַ
לָאוֹר
לַעֲבֹר

הַחוֹמוֹת לֹא יִפְּלוּ אַך הַשּׁוֹפָר מְהַדְהֵד
אָבוֹא בִּשְׁעָרַיִך וְהַלֵּב, רָץ וְסוֹבֵב

בָּאוֹר הַחָלָבִי שֶׁל שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת וְעַרְפִּלִּית
לְהִתְעוֹרֵר כִּמְעַט בְּלִי לְהַרְגִּישׁ
וּלְהִיבָּלַע לְמַגָּעָם הָאֵינְסוֹפִי שֶׁל הַדְּבָרִים

אני חולט עלים בסבר חמור,
מתפלל בתוכי תה ירוק נעילה

זֹאת מִלְחָמָה בֵּין רֹאשׁ לְלֵב. אֲנִי מְדַּפְדֶּפֶת, חַשְׁמַל בָּאֶצְבָּעוֹת
מְפַלֶּסֶת דֶּרֶךְ בֵּין עַמּוּדִים שֶׁל קֶרַח.

הָאֲוִיר זָרוּעַ קְלִישָׁאוֹת כְּמוֹ שְׂדֵה
קִשּׁוּאִים.
בְּסִיר אָלוּמִינְיוּם יָשָׁן עַל מָצָע שֶׁמֶן זַיִת

הַפְּרִי בְּטֶרֶם נִקְטַף
הֵרִים בְּטֶרֶם יֻלְּדוּ
הַיֵלַלוׁת בְּטֶרֶם
הָיוּ זְאֵבִים

בשבר שניה,
עולם יכול להתהפך.

והשאלה היא לא מי מאמין או צודק יותר
אלא מי ישן טוב יותר