אני אוהב אותך ואת

תמצאי את

האחד

[הוא לא אני, את

מבינה]

הַקְּלִיפָּה גּוֹרְשָׁה וְהַתּוֹכֶן הוּזְמַן
הָרִיקוּד וְהַשִּׁיר הֵם מֵעַל הַזְּמַן
פּוּרִים.

כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל הוּא אִשָּׁה שְׁתוּיָה מְאֹד.
בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא יוֹדַעַת אֵיךְ לֹא לְהִתְפָּרֵק בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב,
אֵיךְ לֹא לִדְפֹּק בְּרַעַשׁ עַל לִבּוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר שֶׁהִיא אוֹהֶבֶת.

מוּזָר, לָמָּה יֶשׁ
הֶנְג-אוֹבֶר בַּלַּיְלָה,
לָמָּה מְנַקֵּר
זִכָּרוֹן רָחוֹק

נוּ, מָה אִתְּךָ, לֹא כֹּל יוֹם

פּוּרִים, אָז מָה אַתָּה

מְבַזְבֵּז,

שחיתי ביין מצולה,
במי השתייה השתכרתי

אוּלַי בַּכּוֹס הַזֹּאת אַתָּה נִמְצָא?

שִׁכּוֹרֵי יֵין מַסֵּכַת 
זֶהוּת מְעֻרְטֶלֶת,

כתינוק לפני אימו על השטיח
מתייפח לפני הארון

בִּתְּבוּסָתָהּ עֲלֵי קַרְקַע
חֻלְדוֹת מְנִידוֹת בְּרָאשֵׁיהֶן וּמַפְנוֹת זָנָב
בָּזוֹת לְסִיּוּם חַיִּים שֶׁכָּזֶה;
גּוּף רָפֶה שׁוֹתֵת דָּם
בְּבַיִת מַט לִנְפֹּל.

סוֹפוֹ הִגִּיעַ
וְהוּא כְּבָר מֵת
פִּתְאֹם הוֹדִיעַ
זוֹ הָאֱמֶת

נשבעת שאת
אוהבת אותך
שיכורה,
יותר מלבכות
שלי יש פנים
ולך כבר
לא.

"אל תעשה את זה! למה? הרי יש בך מספיק אורות ואף אינך יודע כמה יגרע אותו משקה את הבנתך, צלילותך ואורך הפנימי. הינה, שתית די והותר. אילו חשקת להשתכר באמת ובתמים, הייתה מזמן כאחד הפוחזים אשר עיניך רואות."