אֲנִי שָׁאוּל
כְּמוֹ מְעִיל הַמַּלְכוּת
שֶׁנִּקְרַע מִמֶּנִּי

"אני לא מאמינה שזה קורה שוב" נאנחה איילת

יותר משכותב אני את שירי
כותבים הם אותי

תוֹדָה שֶחָשַבְת גָם עֲלָי.

בשולי השדרה
מרצדת מדי פעם
קרן שמש
מבין העצים

מול עיני
מתגשמים הניסים למי שלא מגיע

ויהי היום ושאול בארמונו
ינוע אנה ואנה להנאתו

חָלַמְתִּי עַל מִישֶׁהִי

אני שומעת אותה צוחקת צחוק שקט, קצר, שכאילו אומר שיש סוד ביניהם שהוא רק שלהם ואפילו אם הם בעצמם ירצו לגלות אותו לאחרים, אף אחד לא יבין, כי זה שלהם וזהו.

תוּגָה שֶׁל רֶגַע

זו אינה השמלה היחידה שלי

כשאתה לובש
את דמותך החדשה
אז אני לא אני
ואתה לא אתה.

קנא קנאתי לרוח העם,
להרימה משאול תחתיות.

עת פנייך וחולצתך נספגים
מנשיקה עקובה.