והאיש שאיננו,
עוד מוקדם לדבר עליו כך.
לא מעט השתננו,
והיום המצב לא כל כך.

יושבים שני זקנים מבית הוריהם.
מעט מרבים דיבור, מעט נבוכים, מעט מלאכותיים.

היא עברה את השבעים
אבל התפללה עם כל הגוף

כָל עֶרֶב שַׁבָּת.

כָּל יוֹם אַת קְצָת מְאַבֶּדֶת
נִפְרֶמֶת תַּך אַחֲרֵי תַּך
כָּל יוֹם אַת קְצָת
קוֹבֶרֶת אוֹתָך.

אֲנִי מַקְרִיאָה לְךָ אֶת יֶהוּדָה עָמִיחָי
עוֹצֵם אֱלֹהִים וְפוֹקֵחַ
וְיוֹדַעַת שֶׁאֱלֹהִים מְדַבֵּר בְּךָ אֵלַי
וְאַתָּה שׁוֹתֵק אוֹתוֹ נֶאֱמָנָה.

בחדר שלוש מיטות.שלושה אנשים, שלושה זקנים ללא פה, רק פחד, עיניים פקוחות, נעצמות מכאב.

גם הצחוק שלי אינו כשהיה
מבול עליז של טיפות זהובות.
זאת זִקנה, אומרים.

הֲלֹא
לָבָן שְׂעָרֵךְ מִכְּפוֹר הַבְּדִידוּת
וּשְׂפָתָיִיך קְמֵלוֹת מִבְּשֵׁלוּת לֹא נִקְטֵפֵת

נַאִיפָה ישבה בחצר האחורית, הגדורה בבתי הכפר

אֲנִי רוֹצָה לָמוּת אַחֲרוֹנָה.

אַךְ רְעָדַה שְׁאָחַזְתֶך, אָחַזְתַנִי

וּבֶהָלָה

מֵאָז שֶׁאָבַדְתְּ לִי, אֲנִי
מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָךְ

צולם בחג הסיגד תשס"ט

תַּפּוּחַ בַּשֵּׁל