אָרוּר מִי שֶׁהִמְצִיא אֶת הַמִּשְׂחָק
בּוֹ הַמְּנָצֵּחַ נִשְׁאָר לְבַד.

כל מי שצועק עכשיו
לא נחשב...כמיושב.

בְּכָל הָעִיר רְחוֹבוֹת רָעֲדוּ.
בְּמָּלוֹן פָּארְק הַסָּמוּךְ
הַקִּירוֹת הֻדְהַדוּ לְאָחוֹר
וַעֲצֵי הַסְּרָק הִתְנוֹדְדוּ

הם אהבו בתום של פלסטיק
בלהט צלולויד

האלימות עולה על גדותיה
זורעת רצח בעקבותיה,
זעקת כאב עולה לשמים

שפיכות דמים
חדשות לבקרים!
דמי אחינו זועקים מהאדמה

מעשה בבן מלך,
אשר יצא לדרך,
באמתחתו- צרור מרורים

ובעמוד אחרון, מחכה רעיון, מסתתר בין קפלי העיתון

אֲנִי גֶשֶׁר
כָּשְׁלוּ בִּרְכַּי
עַמּוּדַי הִתְרוֹפָפוּ,
וְאֵין כֹּחַ לַעֲמוֹד בַּחוּץ

הייתי אז בת 14 וחצי
וכבר זכיתי להבין שהצור פועלו תמים

בְּבוֹא אוֹתוֹ בּוֹקֶר שֶׁל פַּחַד
שַׁעֲרֵי הַתִּקְוָה נִפְתְּחוּ,
אַךְ הַמָּוֶת חָלַף בָּם.
מְשָׁרְתָיו הָלוֹךְ וְצָהֹל.

נחשים חיים

ומעשה הכרובים אשר בקצה האחד - כתבנית זכר

ופניהם איש אל אחיו

ומעשה הכרובים אשר בקצה השני - כתבנית נקבה

ופניהם אשה אל אחותה

ויהי המשכן שניים.

לֹא הִבְטַחְתִּי אָבִיב וּפְרִיחוֹת
לֹא הִבְטַחְתִּי הַבְטָחוֹת
שֶׁאֵינִי יָכוֹל לְקַיֵּם

אין לך אדם שאין לו שעה

את חליפת הבקר הוא לובש
מיד כשיוצא מהאמבטיה
על דשה תפורה ההבעה המהודרת
ובדה- כל מילות האמפטיה

הם חרוצים כנמלים,
עזים ממש כנמרים.

רַק מִבּוּשָׁה
שֶׁיֵּשׁ לַפִּיל בְּשֶׁפַע
אַךְ אֵין לַקּוֹף אֲפִלּוּ גְּרָם
עַל פִּי חֻקֵּי הַטֶּבַע

קום וצא מארץ לא לנו
מיהודה שומרון וכנעני

הספריה הכה מוכרת

בדם היא מגואלת,

שמרני אל מלתהות ולטעות, ולכל ישראל זה סוף החדשות

נוסע דרומה בין חול לסופה
בדרך חמה, עייפה, וכבדה

דְּמוּת-אוֹר-דְּמוּת-אוֹר-דְּמוּת.

שירי הניחה יד חמה על כתף מעיין, ויד שנייה על אמא, ושאלה, בתמימות, ברצינות, מתוך רצון אמיתי לדעת.
"בשביל זה עברנו לירושלים, למרכז?"

הטבח הנוראי בישיבת מרכז
הרב, מעיניה של ילדה קטנה.

השעה הייתה בערך 20:40 כאשר זה קרה.

חוויה אישית במרכז הרב ביום חמישי בלילה

הָרֶם רֹאשֵׁךְ, יַלְדִּי.
הָרֶם רֹאשֵׁךְ וּרְאֵה
מַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן.

כל מי שמאזין לנו בירושלים שלום רב!

זהבה גלאט-און לעומתם, ביקשה לשלוח מסר מרגיע לנסראללה.
"עזוב אותך חסן מתוק, מאיומים," היא מוסרת לו, "שנינו יודעים ממה האיומים שלך נובעים. אני יודעת חסן, על אביך המכה. על האימא שזנחה אותך בעודך צעיר,

ילד רך על סיפון ברזל רעוע
מתנדנד עם קצף הגלים.
פנסי הדם פועמים שם ברקיע,
מַגְלִים את הלילה ושוב נאפלים.

קין, קין שלי
מדוע אתה עושה זאת