הַשִׁירִים שֶׁלִי פּוֹחָדִים מִמֶּנִּי. מִתְחַבְּאִים לִי
מִתַּחַת לַמִּטָּה.

יֶלֶד מִתְאַהֵב בְּיַלְדָּה
וְנַעַר נוֹשֵׂא נַעֲרָה

אדם כותב פתק.
אדם כותב מעגלים בשורות על דף לבן קטן.

"כשהייתי בן חודש וכמה ימים,

הלך לו אבי למנוחת עולמים..."

אתה שפתחת שערי אהבתי לרווחה .

אתה שהכאבת

אַל נָא תָּבוֹאִי אֵלַי בַּקַּיִץ;

בְּאוֹר הַצָּהֳרַיִם הַגּוֹנֵחַ

יִהְיוּ לְךָ עֵינַי הַכְּחֻלּוֹת
וְזוֹ תִּהְיֶה רַק הַהַתְחָלָה.

חוּטֵי אוֹר נִפְרְמוּ
מִתְפּוֹרְרִים
בֵּין צֶלֶם לְצֶלֶם -

"סְפָרִים רַבּוֹתַי סְפָרִים!",
כַּרְזוּ הָרַמְקוֹלִים,
"בְּחָמֵשׁ שֶׁקֶל הַיְּחִידָה!",
נִתַּן הָאוֹת

תחנה מרכזית ירושליים

מיום בו נולדה

לא פגשה מולידה

לא נישאה בחיקו

ולא קרא הוא בשמה.

געגוע מנומם מתכרבל איתי בפוך.
לא משאיר הרבה מקום בשבילי.

חִיּוּךְ נָבוֹךְ קִמְעָה,
מְגַּשֵּׁשׁ דַּרְכּוֹ
כְּשֶׁשִּׁנַּיִם לְבָנוֹת פּוֹגְשׁוֹת
בְּעָדִינוֹת אֶת הַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה,

הַיָּמִים הַמִּתְקַצְּרִים יְסַמְּנוּ לִי אֶת בּוֹא הַסְּתָו

"מדמיין,

על גבעה,

ואני מתפלל.

מן תפילה,

של שירה,

ובחליל מחלל."

יום אחד אני אמות בפיגוע
אהיה גיבורה ללילה אחד

היום אני
כבר גדולה
כמעט.
עדיין צריכה שתשמור עלי
קצת,

מִתּוֹךְ
בֶּכִי
מִתּוֹךְ
שֵׁנָה
מִתּוֹךְ
בֶּכִי

זה השילוב של החום, הצום,והגיל. אתה יודע איך זה כשמזדקנים...

בערב, כשאישה מורידה את כובעה
ומנערת שיער ובד, געגועיה מתפזרים

המעגל הראשון עשית סביבי בחופתנו
לאט ובסבלנות הרחבנו את מעגלי חיינו

השיר הזה לא נכתב על מישהו מסוים, אלא לכל הנהגים בישראל.

התירי מעליך את סבך שקי האשמה
ואת הגאווה הנלחמת בהם.
גם את בת מלך,

אם תשים ידך עליי
אולי תשמע זעקת חיי

וְרָצִיתִי לָרוּץ וּלְחַבֵּק אוֹתָהּ לִהְיוֹת לָהּ בֶּגֶד

"לו הייתי יכול לעוף כיונה,

את כנפיי הייתי פורס,ועף לעבר הלבנה...."

נכתב כאשר באמת הייתי מדריך...
(במנגיה ומשקל של "לו הייתי פיראט)

כל השיר תחשוב משו אחד ובסוף תגלה משהו אחר מיוחד.

אוֹמְרִים שלחְזוֹר אֵלֶיךָ זֶה כְּמוֹ לִרְקֹד בַּלֶּט.

נִרְאֶה שֶׁאֵינֵךְ מְבִינָה;
אֵינֶנִּי דְּמוּת בְּמַחֲזֶה מוֹלְיֵירִי
וְאִלּוּ יָכֹלְתִּי הָיִיתִי מַגִּישׁ לָךְ
לִיטְרַת בָּשָׂר פּוֹעֶמֶת, עֲטוּפָה בִּנְיָר
מְרַשְׁרֵשׁ.

מול מראה גדולה
ניבטת אליי דמותי המשתקפת

בְּעַנְפֵי עֵץ הַדַּעַת שֶׁסָּכַך,
בִּשְׁתִילֵי מָחָר שֶׁהִפְרַחְתִּי בַּעֲרוּגוֹת

ישבתי ובהיתי במסך הצבעים

הכותל ריק כמעט

אֶת רֹעַ הַגְּזַר קְרַע
וְאֶת דֶּלֶת לִבִּי הַסְּגוּרָה

צְפוּפִים וּנְטוּיִים,
נִשְׁעָנִים סְפָרַי זֶה עַל זֶה,
כְּמוֹ הָיוּ חֲבֵרִים מִשֶּׁכְּבָר.

הוקרא במפגש חנוכה.

מְשֹׁךְ
עֲרָפֵלְךָ גָּבֹהָ מֵעֵינָי
וּתְלֵה אוֹרְךָ הַרְחֵק מֵעוֹרִי.
הָשֵׁב בִּי

אֶהְיֶה בִּי אָח בּוֹעֶרֶת, לְכְשֶׁיַּחֲרִיף

וְכֹתֶל, לְהַשְׁעִין עֲלָיו אֶת הַדְּמָעוֹת

עַד שֶׁיִּתְרַכְּכוּ אֲבָנַי לִכְדֵי אֱנוֹשׁ.

שוּב פּוֹרֶשֶׂת שִׂמְלָתִי

הַמִשְתַדֶלֶת לִהְיוֹת צְחוֹרָה

כְּטֶנֶא לְפָנֵיךָ,

בִּכּוּרֵי תְּפִילוֹת אִלְמוֹת.

אני קוברת אותך. ונותנת
לרסיסי אהבתי
מרגוע.

ובלב כולם מפעמת שמחה,
כי הנה הגיע יום מנוחה.

כותבים סיפור

כי משהו צריך להיאמר.

כותבים שיר

כי משהו

מסרב להיגמר.

ואני משורר.

אֲנִי מְקַמֵץ אֶת מֵרְחַב רְאִיַתִי
לִכְדֵּי אָלוּמַת אוֹר חָרִישִית

אוֹתִּיוֹת מֵשׁוּרְבַּטוֹת לִי עַל פֶּתֶק
שֶׁהִתְקַמֵּט, שֶׁהִתְקוֹטֵט עִם כַּמָּה

אֲנִי אוֹהֵבֶת שְׁאֲתָּה מָאֲרִיךְ בְּשִׁירָה

מְנָגֵּן אוֹתִי כְּמִזְמוֹר רַעֲנָן לָרָקֵיעַ

דּוֹלֶה מִמֶּנִי מַיִם,

מַרְוֶּה צִמְאוֹנֶנֶוּ

לַשָּׁמַיִם--

רק אישה אהובה

"רוקד כנגדך,

ואיני יכול לנגוע בך."

לַלֵב שֶלִי יֵש

רִיצְ´רַץ´.

לֵישַׁק
פְּתִילֵי
צִיצִיּוֹתֶיךָ.

"הֶרָאוּס! הֶרָאוּס!"
הַדֶּלֶת נִפְרֶצֶת

אני קוראת את מלותייך
שמהם מצטיירת כל העיר הגדולה
שממנה הוקסמת

אֲנִי מְצַיֵּר אוֹתִיּוֹת
שֶׁלֹּא אֲנִי
וְלֹא אַתְּ
מְבִינִים אֶת מַשְׁמַעוּתָן

והרי את
בלובן חיוכך הנרגש
במבוכת דמעותייך

אַשְׁמוֹת שָׁוְא מַצְלִיקוֹת בִּי

כְּאֵבִים רוֹחֲשִׁים

יֵאוּשׁ שֶׁלֹא מִדַּעַת תְּקָפַנִּי

אֲנַחְנוּ מְתַקְּנִים אֶת הַלַּיְלָה.
לָקַחְנוּ מֵהַגַּן אֶת עֶרְכַּת הָרוֹפֵא עִם הַסְטָטוֹסְקוֹפּ אֲנַחְנוּ מַקְשִׁיבִים
לַלַּיְלָה, הוּא נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת, מִסְכֵּן

עַד מָתַי נַפְשִׁי

תִּתְיַסֵּר בְּלֶהָבוֹת

תֵּן גִטִי וְאֶפְרוֹשׁ

וָאֶהְיֶה לְאַחֶרֶת

בְּאַשְׁלָיַת נֶצַח
מֻפְרָכִים כָּאַרְמוֹנוֹת
הַשִּׁירִים קְרֵבִים אֵלַיִךְ

אלוהי,
תן למילותייך שלך להכנס בתוכי

מילון ניסיון למושגים בסיסים באהבה, לא להיבהל ובבקשה גם לא להיעלב זה לא אישי

אוסף של משפטים יפים

כשאדם נפטר, אנחנו קוראים תמיד בעיתונים,בכתבות,בהספדים, דברים שאנשים אמרו עליו...

סיפור שקרה לי בתחנת האוטובוס. ואולי גם לכם, מי יודע. ואף על פי שיתמהמה.

ההריון הראשון, זה של הקב"ה, נמשך שישה ימים.

אחריו כולם היו אמורים להמשך יום אחד בלבד.

כשכל זה התחיל, הבטחתי לעצמי שאת השמות- אני זוכרת.

אז חייבים לשבור את הכלים, כי רק אז אולי
יתגלה משהו, אך גם אם לא... פשוט מוכרחים.

תגיד, אתה אוהב אותי?

- מממ, כן.

צילום להזמנה לחתונה
השראה מצילום של גלעד בנארי- http://stage.co.il/Stories/192489

חייל חולם בהקיץ

אל חיים חדשים.

ולכן הם חושבים שכל העולם שלהם.

פנורמה 360

האור מלמטה זה מדורה

כל יום הוא תקווה,
אור חדש
שחר עולה, ומיוחד
רק לו.

קורי עכביש בשמורת טבע קייפ פוינט מצליחים ללכוד ברשתם אורחות לא רצויות - טיפות

רק שהוא עדיין נער

הוא זרע בדמעה, יעידו פניו
שהזמן חרש בקמטים
עת קציר הגיעה, ואת עמל עלומיו
הוא לוקט במבט התמים

דבורה בארון

לפי ציור של ז´ורז´ סרה, אמן הפוינטיליזם.

ביפי הפרחים והנוף

פקידה: אתה אלעד גינוסר?

ניבחן: לא. אני ירון.

פקידה: מה זאת אומרת לא?! רשום לי פה שקוראים לך אלעד.

ניבחן: אבל קוראים לי ירון!

פקידה: אתה בטוח?!

שנת 5764 לספירה.

אף אחד לא שיער שבשנות ה2000 זה ייקרה. טעות מרה- זה כבר הווה.

כן, אז בעיר הולדתי, בדירת שלושה חדרים, בקומה השישית, נערה בת חמש-עשרה – זו אני! –מארחת כמה חברים.

עקרונית מיועד קצת יותר לבנים שבינינו, אבל אני בטוח שיש נקודות שגם הבנות יזדהו איתן...

וחושב על דיונים הלכתיים בנוגע לציצית רשת וצמר רחלים, פתילים בחוץ או בפנים, תכלת או לא תכלת, והסיפור במסכת מנחות על הציצית הטופחת ומזכירה את כל מצוות ה´ ושלא נתור אחרי לבבנו ואחרי עינינו ונהיה קדושים לאלוקינו.

סיפור על הרהורי הדייט

חוו דעתכם האם להמשיך?

המשך היצירה והגהה ע"י הגעדה

ההמשך לסיפור המפורסם

ההמשך לתפנית..

דור החליט להתאבד, לא משום שהיה חסר לו משהו בחיים ואולי משום כך הוא דווקא רצה להתאבד

הוא רצה למות אבל גם לא

הוא כמעט השתגע סופית

הזר עם האקדח ‏המאיים

רק למי שראה את הסרט...

כולנו מכירים מקטנותנו את האגדה של כיפה אדומה, אך הנה הגרסה החרדית של הסיפור. מבט אחר על החרדים במדינתנו.

סיפור על עבודת צוות ושיתוף פעולה.

מספר אפיזודות , החמישי בסידרה

מלחמת העולם השלישית פורצת דווקא אצלנו בבית הכנסת

חווית שנכתבו ממרומי מגדל השמירה

"וכמעט,

לולא שמתי לב,

ולא הייתי זוכה לכתוב שורות אלה..."

"אתה יודע מה?" אמר שמואל, "בוא לא נדבר על אחרים. נדבר עליך. בסדר? הנה, אתה לומד בישיבה, אמור לי: לשם מה אתה לומד?"

"זו, אם כן, שיטתם של החסידים", הרהר בזעף, "שאין קיום ליהדות ללא החסידות, שבלעדיה אי-אפשר, שכל הישיבות הקדושות וכל הפריחה האדירה של לומדי תורה ומקיימי מצוות הכל נובע ממנה. מניין להם החוצפה לומר דברים כאלה?"

שיעור ג´ בישיבה הקטנה "לימודי ה´" היתה כיתה די גדולה ואף תוססת למדי

השעה היתה אחת אחר חצות הלילה. האורות בבית-המדרש כבר היו כבויים ברובם. רק בחורים מעטים ישבו בו עדיין,

הפסקת-הצהריים של יום המחרת סיפר אהרן לבן-ציון על שיחתו עם אלימלך בלילה הקודם. "אתה יודע מה היה הדבר שהרשים אותי יותר

תמו ימי בין-המצרים, חלף ועבר תשעה באב והחלה תקופת בין-הזמנים. הבחורים חזרו לבתיהם ואלימלך שב לביתו בחיפה

ראש חודש אלול מצא את אהרן ובן-ציון יושבים נרגשים בבית-המדרש הגדול של הישיבה הגדולה

(כל הדמיות והמקומות בסיפור הם בדויות לחלוטין, הסיפור מבוסס על מקרה שמאד יכול להיות אמיתי, אך עקב רגישות העניין החלטנו להסוותם.)

מיכלי, מיכלי, אל תבכי, אם תבכי אבכה גם אני. ואז מוסיף בקול שקט, איזה טוב לי, שבפעם הראשונה שאני רואה אותך בוכה, אלו דמעות של אושר. ואני מנסה לעצור בהן, פוחדת שככל שיתרבו לא אצליח לשקר עוד,

היא מתגעגעת לציפייה המשותפת שלהם בכל לילה מחדש, הציפייה שהלכה ודעכה עם כל בדיקה שהצביעה על ריק מוחלט ברחמה. היא נזכרת בכל, ומרגישה שאין בה עוד כוח.

לכל השביעיסטים באשר הם

השיער שלה הפך לבליל שערות בלתי מובן. היא החלה לבכות, אך לא הסכימה ללכת לבית הספר ללא צמה, מקור גאוותה

שוקולד הוא ידידה הטוב של האישה. אין ספק. טוב, לפחות של האישה שאני רואה בכל בוקר בראי (וממהרת להסיט את מבטי

תכתבי על אלול, כמה חיכית לחודש הזה, כמה חיכית ללכת מדי לילה, לצעוק לעצמך, בן אדם, מה לך נרדם, מה לך מתייאש, מה לך מת, או מבקש למות, תעינו כצאן ואבדנו, תספרי לו בקול נשבר,

אני חושב שהכותרת מדברת בעד עצמה

Let me take you down,
´cause I´m going to Strawberry Fields

אנו ברחוב. והגשם חם.
הטו הגנים ראשיהם למטר.

משיק.

השיר המוכר מבית הכנסת בסגנון חדש...

עיבוד שלי לפיוט העתיק של שבת בבוקר עם להקת "כיכר החתונות"

השיר נכתב ע"י שומרון שלי..
לזכר בחור שנהרג ע"י מחבלים בדרכו מבית אל לי-ם

מילים של הרב קוק,
מוקדשות באהבה לכל עם ישראל.

זהו ביצוע ראשוני לשיר שפרסמתי כאן בעבר. הוא מוקלט עם אחותי.
הוא נכתב כשהייתי חייל צעיר-בזמן שמירה על הבונר הבסיסי בסנור, כמה ימים אחרי נפילת התאומים...

"כל החוויות שבעולם לא ישביעו את הרעב של נשמתך"

נכתב לזכרו של סמ"ר יוסי עטיה מפ"ת שנרצח בפיגוע ירי לפני שלוש שנים בדרך מעלה אפריים
בן 21 במותו.
יהי זכרו ברוך

אזהרה: שלוש בנות שרות יחד. כל אחד ינהג עפ"י מנהג רבו. תבוא הברכה על הצדיקים.
מילים: מלכנו דויד.
לחן, עיבוד, נגינת גיטרה ושירה של אחד מהקולות: אנוכי.
תהנו.

שיר שהולחן לחתונה של חבר

מה יפית היום כנרת
השחפים עפים בך

לְכָל אָדָם יֵש קֶרֶן אוֹר



הַמַּגַּעַת עַד שָׁמַיִם



בְּנִשְׁמָתוֹ חָג זִיק טָהוֹר



הַכּוֹסֵף לִבְעוֹר בִּשְׁנַיִם

מתוך מחומשים, ספר שירים לפרשות השבוע.
השיר הוא לא רק כתב חידה לפרשה אלא גם מבטא את האקטואליה של מעשי אבות סימן לבנים

סוג של הומור....

שתקו שתי דקות, חשבו וענו -
חולב הוא משום מפרק,
ומחבץ מבורר, ומגבן מבונה,
ומדוע אתה מפהק???

גרסה משופרת

הָיֹה הָיָה אָדָם שֶׁחַי בְּתוֹך אוּלָם
רָאָה תְּמוּנוֹת עַל קִיר , הַנּוֹף שָׁם מְצוּלָּם.

"מה שרואים בחוץ, זה לא מה שבפנים..."

ראה לא שאלתי עושר וחיים.

הפקה של שיר ראפ חביב שעשיתי ליישוב שלי.

נכתב בדמעות בעיצומם של לילות החורבן והגירוש

בשלהי הקיץ בין עלי הגפן הרכים...

שיר שטותי נפלא.
הקלטה ביתית משובחת.

"הגיד לך אדם מה טוב ומה ה´ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך"

מקווים שתהנו,
שיר מחודש, מילים תמר אדר, לחן אורה ברנס
ביצוע - איילת השחר
בקרוב דיסק חדש
הנה באה שמחה גדולה

מול שקיעה צהובה עומדת נערה ושואלת מה התשובה איך זה קרה?

שיתוף פעולה עם תקוית בשמחה.

צולם בשוק מחנה יהודה

עיבוד תמונה ממוחשב.

מתנה לחברים שארחו את המשפחה ראש השנה.

שבוע לפני פורים, הוא ישב ושר מחרוזת שירי חג בקול משורי ורועד אך קסום משהו...

זריחה ותפילה במצדה.

מגילת איכה

זהירות גמלים חוצים

להרחבה - יומן גוש קטיף 2
טנק לפני בפעילות מבצעית בגוש קטיף

ענני שקיעה בין שני עצים

(יש כמה נוסחים זה אחד מהם)

בפנים כתובה לימוד לחנוכת הבית

בעוד אני ושכבתי עומדים ליד המשרפות והר האפר במיידניק שני חבר´ה מהכיתה הלכו והניפו את דגל ישראל מעל המגדל שמירה... מרגש ומרשים.

גדר הפרדה שהוסרה על ידי כוחות הטבע - הים, הרוח והמשוטטים

קומיקס שציירתי לתחרות של אורי פינק, הקומיקס צויר ביד ונצבע המחשב- תהנו

צולם בטיול בסיני. צילמתי את הנוף דרך משקפי השמש של חברה שלי, אבל בעצם, אלו היו העיניים שלי שראו את הכל...

ציף ציף ציף

במערת המכפלה בסליחות באולם יצחק
-
וכי תבואו מלחמה בארצכם, על-הצר הצורר אתכם והרעותם, בחצוצרות ונזכרתם, לפני ה א-לוהיכם, ונושעתם, מאויביכם

כל פעם שאני עוברת ליד זה, זה גורם לי לחייך

והיו למשיסה שוסייך, ורחקו כל מבלעייך,
ישיש עלייך אלוקייך כמשוש חתן על כלה.

נעשה לבר מצוה של אחי

ציור אחד שהוא חלק מפרוייקט שבו ציירתי כלי שחמט בכל מיני מקומות

חותר בשקיעה

סדרת צילומים מחוף הים בתל אביב דרך העינים שלי.

המשך סדרת הצילומים מחוף הים התל אביבי דרך העינים שלי.

חוץ הים בתל אביב דרך העינים שלי

חוף הים בתל אביב דרך העינים שלי

המשך סדרת צילומים מחוץ הים בתל אביב דרך העינים שלי.

אל תפחדי, ילדה; הסורגים חזקים דיים.

תמונה בסגנון דאדא.

דאדא-
זרם אומנותי שקם כזרם אנטי מלחמתי, בעקבות מחה"ע הראשונה.
הם יצרו את ה"לא אמנות" (Non Art)
מקור השם הוא מלמול של תינוק.

עיבוד תמונות ממוחשב.

פרסום שני,של התמונה באיכות טובה יותר

בְּשָׁלָב מְסוּיָם כְּבָר לֹא רוֹדְפִים רוּחוֹת
בְּשְּׁבִילִים רֵיקִים

עיבוד מחשב.

אח שלי בסאפרי אוסף טרמפיסט לא מצוי

פרופיל במבט חודר

עיבוד מחשב.

איך הופכים תמונה לקוף מרקד- אחרי שהבטחתי לרוני במלרע, להלן קיום ההבטחה

"אבק זה לא חמץ, וילדים זה לא קורבן פסח"
(הרב אבינר)

קרן אור מצליחה להשתחל לה בין העצים הצפופים של היער בבית הקברות היהודי בווראשה.

סרטן קטן וחמוד

ללא מלים..

השמיים, בגובה העיניים...

אני תמונה שעל הקיר/ ומתחתיי תקרא גם שיר

צולם בכותל בשעת ערב