אֲנִי הָיִיתִי שַׁמָּשׁ
וְאַתְּ נֵר בּוֹדֵד, נֵס מֵרַצֵּד, אוֹר מְרַקֵּד
בְּפֶתַח הַבַּיִת שֶׁעוֹד לֹא נֶחְנַךְ

אַל תִּתְכַּוֵץ, אוֹ תְּמַהֵר, כְּמוֹ מַרְבִּית הָאֲנָשִׁים.
אַתָּה, הַמְשֵׁךְ לַעֲמֹד.
תּוּכַל לַעֲצֹם עֵינַיִם וְלָחוּשׁ בעוֹלָם הַזֶּה שָׁר לִכְבוֹדְךָ
מְכַבֵּס אֶת לִבְּךָ דֶּרֶךְ צְבָעָיו הַכֵּהִים
וּמַנְגִּינָתוֹ הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת.

גַּם בַּבּוֹר הַשָּׁחוֹר
מַדְלִיק אֶת כָּל הַנֵּרוֹת.
שֶׁתֵּדַע, אַבָּא, שֶׁאֵין חַיּוֹת רָעוֹת.

לַיְלָה עַכְשָׁו, וְכְּתָמִיד בְּלַיְלָה,
אֶרֶץ עָיֵף בְּלִי מַיִם.
שִׁבְעָה מְלָכִים דְמִיתוּ
וְכָל אֶחָד מֵהֶם צוֹעֵק אֵלַי: מֶלֶךְ בְּלֹא עַם.

מִסְתוֹבֶבֶת בָּרְחוֹב בְּעֵינַיִם מְזוּגָגוֹת וּמִתְחַנֶּנֶת:
"אַהֲבָה, אֲנָשִׁים, אַהֲבָה, נִגְמְרָה לִי הַמָּנָה
חַיֶּבֶת לְהַזְרִיק

מדי פעם
מתעורר בי הדחף

ואתה מוכר איך אתה לא ממהר
לברוח לא נסוג לא קורא למשטרה
לא טומן את הראש בעוגת היער השחור או עוקץ הדבורה

וּבְכָל זֹאת, אִם תִּשְׁאַל
אֵינִי רוֹצַה אֱלֹהִים אֲחֵרִים
לְהֵאָבֵד מֵהֶם.