חֲבָל שֶׁלֹּא הֵבאתִּי מַחְבֶּרֶת, נִסִּיתִּי לִלְחֹם בָּה

"חכה כמה דקות", אומר ברק, “תתפלל בשעה של המניין בישיבה. יש עניין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים.”
אכן, הצבא לא הצליח לשחוק אותו. עדיין קיימת בו היכולת הישיבתית למצוא תירוץ לכל דבר.

"הקשב המפקד."
"אה? מי קרא לי...?"
"אני המפקד."
"בטח אתה המפקד..."

את זמן המשבר יש לנצל היטב, ועל כן חבל לבזבז שעות דכדוך יקרות במיטה. עליו להספיק לישון בסדר, לבהות בתפילה ולשמוע לפחות מאדם אחד שה´ מעמיד בניסיון רק את מי שיכול לעמוד בו.

"איפה אתה גר?" שאלתי.

"כאן, בישוב."

"אה, יפה."

ניסיתי להזכר איך משחנ"שים עם ילד קטן. יש חוקים לזה איפשהו.