שָׁאַלְתִי נַעַר לְיַד הַקְיוֹסְק הֵיכָן
נִמְצָא סוֹף הָעוֹלָם וְהוּא הִצְבִּיעַ פְּנִימָה.
עַכְשָׁיו שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים.

בריאה איננה עניין פשוט כשנדמה:
את אומרת יהי ומיד
נדחקים אלייך כל המבקשים
להתקיים, פושטים יד שתתני להם
ממשות בעולם

וְהֶהָרִים הָיוּ מְעַרְפְּלִים בְּלוֹאֵי מִלִּים וַהֲבָרוֹת

וְהַהֵדִים טָמְנוּ צְלִילִים בַּוָּאדִיּוֹת וּבַמְּעָרוֹת

טִפְּשִׁי כָּל כָּךְ לַחְשֹׁב שֶׁהוּא יִצְלַח אֶת הַגַּלִּים הַלָּלוּ בְּשָׁלוֹם.

בני עוטף בשלכת ביתי.
ארגמן, חום עמוק, צהבהב וירוק
משקיטים ערגתי.

המפלצות שלי חולמות באולטרסאונד
את הרוחות, ריחות געגוע בשחור לבן

לא אנשום את התמונות. לא אשורר
את המראות. מה שאיננו שם
עודו קיים.

כָּל יוֹם אַת קְצָת מְאַבֶּדֶת
נִפְרֶמֶת תַּך אַחֲרֵי תַּך
כָּל יוֹם אַת קְצָת
קוֹבֶרֶת אוֹתָך.

דברים מוזרים החלו להתרחש. כסף לא עוד מצאתי בכיסי אך בכל פעם שפתחתי ידי היה בה פרח