פתח תקווה הייתה לי בית
וזה שנים שהיא לא גדולה למידותיי
נמצאת שם בדיוק בשבילי
אף פעם לא מפחידה מידי
לא מכריעה אותי תחת כובדה ההיסטורי
לא לוחשת לי שאיני שייכת
*
כשעזבתי את ההדרכה הרגשתי אבודה. לא הייתי נצרכת יותר, לא חזרתי הבייתה מלאת סיפוק ולא הייתה לי דרך למלא את החור
בעצם
קיומי
בנתינה לאחר.
אז הצטרפתי לעזר מציון
*

פתח תקווה הייתה לי בית בזריחות ארוכות, בלאהוב מה שצריך. בלנשום עמוק, בלתת לי לתת.
*
והייתה הפעם ההיא שאבד לי כל שצריך
ועליתי על טרמפ לפתח תקווה.
ידעתי שאם רק אצליח להגיע לשם אני כבר אסתדר.
*
פתח תקווה היא תמיד בסדר. תמיד יש אוטובוס, תמיד אני אצליח בסוף להסתדר, תמיד יש עוד כרית מוכרת להניח עליה את הראש.
פתח תקווה היא השביל הקטן שליד בית אורנית, והיא הדשא שליד הקניון, והיא המון המון חברים מעזר מציון.
היא הפעם ההיא בה הלכתי לסרט במחתרת, והיא אהבה כמו שצריך, כמו שמגיע.
*
רציתי לאהוב אותך לתמיד
*
לפעמים אני מרגישה שיש לי בית בעיר הזאת שלך. שאף פעם לא ארגיש בה זרה, או לא שייכת. העיר בה גרמת לי להרגיש שייכת, היא העיר שאני תמיד אהיה בה שייכת.