צָרִיךְ לָדַעַת לְבַקֵּשׁ,

זֶה לֹא מַשֶּׁהוּ פָּשׁוּט.

כִּי לְפְעָמִים צַּד אֶחָד מַמָּשׁ רוֹצֶה אֲבָל הַשֵּׁנִי כְּבָר הִתְיָאֵשׁ.

אָז,

צָרִיךְ לָדַעַת לְבַקֵּשׁ.

צָרִיךְ גַם לָדַעַת,

לִמְצֹא אֶת הַזְמַן הַנָכוֹן שֶׁמַתְאִים.

כִּי גַם אִם נִּרְאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ סְתָם יוֹשְׁבִים וּמִתְבַּטְּלִים, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹכִים מִבִּפְנִים.

אָז,

גַם אִם הַדָּבָר בֹּעֵר בְּךָ כְּאֵשׁ,

כְּדַאי שֶׁתֵּדַע מָתַי לְבַקֵּשׁ.

צָרִיךְ לָדַעַת לְדַבֵּר וְלִכְתּוֹב,

כִּי לַמִלִּים שֶׁלָּנו יֵשׁ כֹּחַ.

הֶן דּוֹרְשׁוֹת נִסּוּחַ, שֶׁלֹא יִשָּׁמְעוּ רַק כְּוִכּוּחַ אוֹ נִצּוּחַ, שֶׁלֹא יֵרָאוּ כְּאִלוּ נֶאֶסְפוּ כַּךְ מֵהַרְחוֹב.

אָז,

בְּבַקָּשָׁה לְמַד לְדַבֵּר וְלִכְתּוֹב.

תִּהְיֶה כָּאן,

תִּסְתַּכֵּל לִי בַּעֵינַים

תְּגַמְגֵּם אִם צָרִיךְ, רַק תִּהְיֶה נוֹכֵחַ כְּכֹל שֶׁנִצְרָךְ עַד שֶׁאַרְגִּישׁ שֶׁאַתָּה מֵבִין.

שֶׁאֵדַע שֶׁאַתָּה אָמִין, שֶׁאַתָּה זָמִין.

תִּהְיֶה כָּאן,

עַד שֶׁאַאֲמִין.