יָצָאתִי הַחוּצָה,

וּמָצָאתִי צֵל,

לֹא שֶׁל מִיתָה,

אֶלָּא שֶׁל חַיִּים,

כִּי הֵבַנְתִּי שֶׁהוּא עִמָּדִי,

הוֹפֵךְ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי.

וֶאֱנִי מִדָּוִד אֶתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת,

נָא אֶקְרָא וְאֶהְיֶה מְסֻגָּל לִרְאוֹת,

אַהֲבָה וְאַחְוָה, יִחוּד וְחִבּוּק,

בָּא אֵלַי דּוֹדִי, מְבַקֵּשׁ קֶשֶׁר הָדוּק.

וּבְהוֹשַׁע אֲבַקֵּשׁ,

עָלַי תִּתְעַקֵּשׁ,

שֶׁצִּלְּךָ אֶצְלִי יִהְיֶה בְּהַגְדָּלָה,

וְאַרְחִיבֵהוּ חוּצָה שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ בְּאוֹרָה.