|
 |
|
||||||||||||||||||||||||||
|
 |
אולי בתום המגיפה מוטרפים מתריסיהם המוגפים, הם ייצאו החוצה וירוצו כמהים, אובססיביים בייאושם וימעדו חולים בסרטן המתכתי של הבדידות הממארת ויקומו וימשיכו לרוץ, לוקים בליבם, מחוררים בריאותיהם ולא אכפת, רק לגעת להרגיש את בערת האיחוד מתפוצצת בגוף ומלקחת כל חלק קפוא למצוץ את לשד החיים הקיים באנרגיה שבין הגופים, בזרועות הרפויות, בכאבים ברגליים, במתח המיני בכל האנושי הסדוק והנפלא שלא עובר דרך מסך המחשב
אולי כשהם לבסוף יגיעו ולרגע יהססו לשלוח יד לחבק
אולי בתום המגיפה ארגיש יותר מובנת. בדידות קורונה ©
כל הזכויות ליצירה שמורות להירושימה
|
||||||||||||||||||||||||||
rss
שלח לחבר
הדפס יצירה
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי