נדמה שבתוכי הכאב הוא צהוב, חם ושורף מאיים לפרוץ.
שורט מבפנים מדמם ליבי,
ותש כוחי נמאס לחיות.

אך ציפייה ותקווה גדולה עדיין קיימים,
ונקשרים למקום נסתר, אי שם, לא יודעת היכן.

לחיות ולמות, למות ולחיות, משחק של אור ואפלה.

אז נפרצת חומה קטנה ודמעות שקופות צהובות זולגות מעיניי.נאנחת, כואבת, מרגישה, לאט לאט נחמה מרגיעה.

אולי השינוי מתחיל, ומי שאוהב אותי ביותר, יצליח לגרום לי להבין עד כמה טוב העולם ולהיות קיימת בו זה אוצר.