בנושא
בכרם
חדשות
 
רובין / מר. מתוק-מלוח
בביכורים מאז ב´ סיון ה´תש"פ

רובין התעוררה, וראתה הישר מולה עין גדולה ופעורה, המתבוננת בה. רגע של שתיקה המומה חלף, ורובין צרחה בקול, והתחפרה מתחת לשמיכה. אביה נכנס במרוצה לחדר. 'רובין! הכל בסדר?'

'לא', השיב קולה, מעומעם מתחת לשמיכה. 'הם שוב חזרו!'

'מי חזרו?'

יד קטנה הציצה מתחת לשמיכה. 'שם יש את מר עין אחת, לידו יש את הדינוזאור הגדול שקודם הסתכל עליי ממש מקרוב, ושם יש את הג'ירפה בלי הראש. הם מפחידים נורא ורוצים לאכול אותי'.

'אם לג'ירפה אין ראש, איך היא תאכל אותך?'

פרצוף זועף הגיח. 'זה לא מצחיק אבא', אמרה בתרעומת.

'סליחה, מתוקה. אבל את בטוחה שהם רוצים לאכול אותך? לי הם נראים די נחמדים'.

רובין היססה. 'אם הם לא רוצים לאכול אותי, למה הם פה?'

'אולי הם צריכים משהו, ורק את יכולה לעזור להם?' הציע אביה. 'תראי נגיד את מר עין אחת. הוא נראה מאוד בודד. מתי בפעם האחרונה ראית מרת עין אחת שתארח לו לחברה?'

רובין חשבה, מקמטת את מצחה. 'אממ, לפני יומיים ביקרה פה אחת.'

'אז אולי תנסי לקרוא לה?'

רובין עצמה את עיניה בחוזקה, וכעבור רגע או שניים צצה מרת עין אחת ליד מר עין אחת, ושניהם התחבקו בשמחה וקדו לרובין. הילדה מחאה כפיים בשמחה. 'אז מה אתה חושב שהדינוזאור צריך?'

'אני לא יודע. מה את חושבת?'

'בטח קר לו ממש. אני אביא לו צעיף.' רובין עצמה את עיניה שוב, ולפתע הופיע על צווארו העבה של הדינוזאור צעיף אדום ועבה. הדינוזאור נחרר בהתרגשות, והתנפל על רובין בליקוקים נרגשים. 'בסדר, בסדר' צחקה הילדה, וליטפה אותו ליד הקרן, בדיוק כמו שהוא אוהב. 'עכשיו נשארה רק הג'ירפה. זה קל, היא בטח רוצה ראש.' אבל כשרובין דמיינה בשבילה ראש, הג'ירפה לא נראתה מרוצה כלל.

'אבא', אמרה רובין בדאגה, 'הג'ירפה לא מרוצה מהראש שלה!'

'אז אולי..' הרהר אבא, 'אולי ניתן לה שני ראשים?'

'זה רעיון ממש טוב!'

אבל גם בשני ראשים הג'ירפה לא נראתה שמחה, ואפילו לא עם שלושה, ארבעה וחמישה ראשים.

'אבא, מה נעשה? הג'ירפה לא רוצה אפילו חמישה ראשים, וזה הכי הרבה שאני יודעת לספור! מה נשאר עוד לתת לה?'

שניהם שקעו במחשבות.

'אני יודעת!' קראה רובין ונעדה על המיטה. 'היא בכלל לא רוצה ראש! היא רוצה זנב!' רובין עצמה את עיניה, ובמקום חמשת הראשים הופיע לו זנב ארוך ומפואר, ממש יצירת אומנות. הג'ירפה טלטלה את צווארה הארוך, והחלה לרוץ במעגלים, מנופפת בזנבה החדש.

'תראי כמה היא שמחה', חייך אבא. 'כל הכבוד. אבל עכשיו הגיע הזמן לישון. כולם למיטה.'

 וכולם הסתדרו בשורה ונכנסו למיטה הקטנה, שהכילה את כולם בדיוק. את מר ומרת עין אחת, את הדינוזאור שכבר לא קר לו, הג'ירפה עם הזנב המפואר ואחרונה חביבה, רובין. אבא נישק את כולם על המצח ללילה טוב, הם עצמו עיניים, ושקעו בשינה עמוקה.





© כל הזכויות ליצירה שמורות למר. מתוק-מלוח
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד