|
 |
הַחֹם שֶׁל הָעוֹלָם עוֹלֶה פִּתְאוֹמִית וְאָז צוֹנֵחַ. מַשֶּׁהוּ זָז בַּמַּעֲמַקִּים, מְעַרְבּוֹלוֹת שְׁקֵטוֹת וּלְפִיתָה חַדָּה מְקַפֶּלֶת. הוּא חוֹשֵׁב לְהִבָּדֵק (מָה הֵם תַּסְמִינִים אִם לֹא כָּל הַזֵּעָה הַזּוֹ)
כָּמוֹהוּ, אֲנִי מְטִילָה סֶגֶר. אִסּוּרִים בְּרוּרִים, מָה מִחוּץ לַתְּחוּם אֲבָל סִיר הַלַּחַץ בַּבֶּטֶן הוֹלֵךְ וּמִתְפַּקֵּעַ וְהַסְּפֵקוֹת פּוֹרְקִים כָּל עֹל. הַדְּפִיקוֹת שֶׁלִּי פְּנִימָה מִתְבַּהֲלוֹת סְלִיחָה, מִישֶׁהוּ כָּאן מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵעַ
אדם
©
כל הזכויות ליצירה שמורות למפרש
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
ב´ סיון ה´תש"פ  | | השוואה מופלאה. עוד לפני ההקשר הספציפי, זו השוואה מופלאה, כרעיון. הסוף, שהולך ומתכנס להצילו קטן, ממש מבריק ומתאים לך. מתבהלות. נהדר. תודה |  | ב´ סיון ה´תש"פ  | | זה כתוב בדיוק וחדות. איו מילה מיותרת , והרגש עובר בכל הכוח
ובהחלט ממשיך את קו הכתיבה שלך בזמן האחרון שאני מוצא כמוצלח מאוד |  | ג´ סיון ה´תש"פ  | | המעברים בין הקונקרטי- חיצוני לעולם הפנימי מאוד מפרים ומהדהדים |  | ד´ סיון ה´תש"פ  | | איזה שיר יא-אללה. הסוף מכווץ כזה, חוסר אונים ועדיין בקשה - מישהו שומע? |  | ט´ סיון ה´תש"פ  | | לכם. שמחה לשמוע שההשוואה (בעיקר בבית הראשון) עברה את המסך. זו היתה מחשבה שריפרפה בי, על מזג האוויר המוזר (היה קר וגשם, ואז שרב, וכל מיני חגים תוך כדי) והחובה למדוד חום בימים שטופי קורונה; ואיך שעובר משהו על העולם וזה משתקף בנו. או הפוך. לא משנה. |  | |