שׁוּב אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירָה.
נָכוֹן שֶׁלֹּא הַכֹּל תָּמִיד שָׁחֹר אוֹ לָבָן אוֹ
גָּדוֹל אוֹ קָטָן וְתָמִיד נִתְגַּעְגֵּעַ לְמָה שֶׁאֵינוֹ כָּאן
וּבְכָל זֹאת אֲנִי שׁוּב כּוֹתֵב שִׁירָה.
הִגִּיעַ הַזְּמַן.

כִּי שִׁירָה חֲדָשָׁה הִיא לֹא כְּמוֹ שִׁירָה
יְשָׁנָה. לֹא מוֹשֶׁכֶת אוֹתִי בִּלְשׁוֹנָהּ לֹא
מְעִירָה אוֹתִי מִשֵּׁנָה לֹא מַטְבִּיעָה אֶת כֹּל הַנּוֹסְעִים בַּסְּפִינָה כְּשֶׁאֲנִי רוֹעֵד
מִקֹּר בְּלִי חוֹמוֹת הֲגָנָה. לֹא.
הִיא פָּשׁוּט חֲדָשָׁה בַּשְּׁכוּנָה.

וְחִכִּיתִי לָהּ בַּתַּחֲנָה.
שָׁאַלְתִּי אֵיךְ יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁאַתְּ עוֹד לֹא מוּכָנָה הֲרֵי
הִגַּעַתְּ לְכָאן בְּלִי הַזְמָנָה וְגַם טִפָּה מְקַנְּאָה
שִׁירָה בֶּטַח לֹא תִּכְנַנַתְּ לַעֲמֹד בַּפִּנָּה אָז רַק תַּסְבִּירִי לִי.
נֵשֵׁב קְצָת בְּיַחַד עַל סַפְסָל בַּגִּנָּה.

אֲנִי שׁוּב כּוֹתֵב שִׁירָה.
כָּזוֹ בְּמִסְגֶּרֶת. כְּמוֹ תְּמוּנָה יָפָה שֶׁמְּעוֹרֶרֶת עִנְיָן
וְאֵיךְ זֶה בֶּאֱמֶת שִׁירָה שֶׁעוֹד לֹא מָצָאת חָתָן.
אַתְּ יוֹדַעַת מָה
הַחִפָּזוֹן מִן הַשָּׂטָן.