בנושא
בכרם
חדשות
 
בועות / בארי חיים
בביכורים מאז ט"ז אייר ה´תש"פ

לאהוד שושן היה רעיון. הכל קרה כאשר היה אהוד בן עשרים, עלה לו רעיון מטורף של שימורי תפוחים. ההמצאה שלו הפכה אותו ללהיט בקרב זקני המדינה.
אהוד הקים חברה, השקיע בבורסה ,התחתן ולקח השקעות לטווח ארוך.
הוא היה איש נחמד שפיתח כרס עם השנים והיה שותה רק בהזדמנויות רחוקות.
לחיו היה סדר קבוע, לפחות עד ליום שבו התחיל להפריח בועות.
כאשר נכנסתי למשרדו באותו הבוקר  מצאתי אותו רכון על ערמת ניירת ארוכה.
הוא סיפר לי שהחוב של החברה גדל ובקרוב הוא הולך לפשוט את הרגל.
הוא אמר זאת בפשטות כאילו דיבר על מזג האוויר ולא על עבודת חייו.
עזבתי את מר שושן לצרותיו וחזרתי לעבודתי.
המזכירה שלו הודיעה לאיש העסקים שהגיע לפגישה קבועה מראש שמר שושן פקד לא להפריע לו ושלאיש אסור להיכנס.
מצב זה נמשך כל אותו הבוקר, מר שושן נעל עצמו במשרד סגר את התריסים ואסר להיכנס.
בארוחת הצהריים התחילו עובדי המשרד להתלחשש.
סימון השמן אמר שלדעתו הוא התאבד ואילו נעמי המעצבת הגרפית טענה שהוא מחשב ומתכנן איך להציל את החברה. למר שושן תמיד יש רעיונות.
סימון השמן צחק ואמר שתמיד אהבה את מר שושן בסתר וכמו שהוא מכיר את אהוד, והרי הם חברים מהתיכון! אהוד לא יוכל לחיות כפושט רגל והוא יעדיף למות.
גם כל אחר הצהריים לא נפתחה דלתו של מר שושן וסימון הסתובב במשרד כמנצח.
מספר עובדים חשבו לפנות למשטרה אך נעמי עצרה בעדם והבטיחה שאם עד הערב לא תפתח דלת המשרד יקראו למשטרה ואין שום טעם להפריע למר שושן המסכן.
המשטרה הגיעה באותו ערב, הם ניסו לפתוח את הדלת ולשדל במר שושן שיפתח להם. אך הדלת נשארה סגורה ומר שושן לא טרח לענות.
השוטרים החליטו שהם פורצים את הדלת ושעה שכל עובדי המשרד מביטים בהם חבטו השוטרים בדלת עד שזו נפתחה ברעש חזק.
לסתו של סימון נשמטה כאשר ראה את המחזה נעמי צווחה וכל עובדי המשרד הביטו איש ברעהו.
מר שושן ישב על השולחן ברגליים פשוטות, חליפתו נחה על הכיסא והוא עצמו ישב והפריח בועות לאוויר החדר.
"אדון שושן?" שאלו השוטרים אך הבוס לא ענה, הוא עסק בלהפריח בועות.
לאחר שעה ארוכה של שידולים ובקשות התפזרו עובדי המשרד לבתיהם, מר שושן עוד הפריח בועות ונעמי נשארה איתו. "כדי לשמור עליו" טענה.
העובדה שמנהל המפעל השתגע כנראה עוד לא חדרה למוחותינו כי בבוקר כולם הופיעו לעבודה כאילו דבר לא קרה.
מר שושן ישב באותה התנוחה והפריח בועות, בעיניו היה מבט מזוגג.
נעמי ישבה לידו מותשת.
"לכי לישון" ביקשה ממנה הדס האחראית על הפירסום.
נעמי מילמלה משהו ופנתה לביתה.
המפעל פעל כהרגלו, ופחיות שימורי תפוחים יצאו מפס היצור ישר לפיותם של זקני ישראל.
בארוחת הצהריים התייעצתי עם סימון השמן.
"נצטרך להחליף אותו, יש לו אישה וילדים" ענה לי וטעם מהפירה.
שאלתי אותו מה איתם והוא ענה שאתמול הלך אליהם וסיפר להם על שגעונו של מר שושן.
"מסכנים" הערתי וחזרתי אל ארוחת הצהריים שלי.
מר שושן לא הוחלף באותו היום וגם לא למחרת.
הוא ישב יום יום במשרדו והפריח בועות.
פעמים ניסו לקחת אותו לבית המשוגעים אך הוא נלחם כאריה, בפעם השלישית הצליחו ולהפתעתם של כולם מר שושן הופיע בבוקר במשרד והפריח בועות.
כאשר היו נגמרות בועות הסבון היה פוסע למרכולית וקונה עד עשר חבילות.
העובדים התחילו להתלונן שהוא גוזל את המשרד.
"קשה להגיד כך" אמרה הדס "אחרי הכל הוא המשרד".
החבורה השתתקה, לכולם עברה אותה מחשבה בראש.
סימון אמר שגם אנחנו המשרד ואלעד צחק וענה לו שאם כך כולנו יכולים להתחיל להפריח בועות.
בסוף השתרש במשרד הרעיון שהמנהל עסוק, תמיד, עסוק בלהפריח בועות לאוויר.



בועות סבון שגעון

© כל הזכויות ליצירה שמורות לבארי חיים
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד