הולך רבי שמעון

בדרכם של יחידים,

בתפילה אינם עומדים,

כי מ'שמע' הם ניזונים.

ובמערת הזוהר,

מערה תורה בטוהר,

בן עלייה,

שמגלה סתרי יה.

ובצאתו מן הקודש,

יתקשה מול זה החורש,

בשל קלקול המשוואה,

חיי עולם מול חיי שעה.

ובת הקול מפצירה,

'תחזור לעוד שנה',

יש מקום גם לעבודה,

שאיננה מול הספרא.

ובשעת דחק,

נסמוך על חבל שאיננו דק,

כדאי רבי שמעון,

שמלמד זכות לפני שוכן מעון.

וממירון קבורתו,

יעלה כל איש תפילתו,

עם כל אגודתו,

שתורת ה' תהיה לתורתו,

ויבוא בהוד, משיחו.