"ודע שלא די לאדם בהשתוקקות בלב בלבד כי צריך האדם להוציא בשפתיו כיסופיו ועל זה נסדר סדר התפילות"
(ליקוטי מוהר"ן לז, א)

אדם כותב מחשבותיו.
שפתי העט נושקות בדף, דוברות בו תפילותיו.
השתוקקות מוצאת נתיב
בכתב, מקלדת לו בלילותיו

אדם אבוד בלב המטלות ורק הנפש עוד נחוש
ליצור. פחות ביטוש וקצת
לצאת לאור
את הלב בכף למסור, לומר זאת בפירוש
האור מאיר הלב מזהיר
ובין בפנים ועד בחוץ מבדיל רק ציר
טשטוש