בראשית, סוף/ מאור שני

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם
קֶשֶׁר, וְהַהִתְאַווּת
וְהַכְּמִיהָה הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ
רָצוֹן עַל פְּנֵי תְּהוֹם

וְאִי יְדִיעָה מְרַחֵף עַל פְּנֵי
עַצְמוֹ

וָיֹאמֶר הָאָדָם "הֲתִהְיִי לִי?", וְהָיְתָה לוֹ.
וְרָאָתָה הַהִתְהַווּת, אִם כִּי טוֹב
וָיַבְדֵּל הָאָדָם בֵּין טוֹב בֵּין רַע
(בֵּנְתַיִם).

וִיהִי עֶרֶב וִיהִי בֹּקֶר.
יוֹם אֶחָד, יְהֵא אָדָם נִתְהַפַּךְ.
וְלֹא הִבְדִּיל אָדָם אֱמֶת וְרֹעַ.
וַיֵּרַע לוֹ, וְלֶהֱיוֹתוֹ לוֹ
וְיִחַשֵּׁב לְהֵעָלֵם.

וְיִגָּרֵשׁ עַצְמוֹ מִבֵּיתוֹ הַטּוֹב מִקֶּדֶם
לְבֵית המשׁיגינע'ס
וּבְלַהַט שֶׁל חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת, שָׁכַח לְשַׁמֵּר
עֵץ הַחַיִּים