רֵיק מִבִּפְנִים
הָאֵשׁ כְּבָר כִּלְּתָה
צָבְעָה כְּתָלַי בְּשָׁחֹר.
מָה שֶׁנִּשְׁאַר, גִּצֵּי זִכָּרוֹן
מַבְזִיקִים נֶעֱלָמִים פִּתְאוֹם.
פַּעַם רוּחַ הֵפִיחָה
בִּי חַיִּים
הַיּוֹם מְנַשֶּׁבֶת עַל פְּצָעִים
כִּנְשִׁיקַת אֵשׁ לוֹהֶטֶת.
וַאֲנִי לוֹחֶשֶׁת...
הוֹלֶכֶת וְנֶחְלֶשֶׁת
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
ג´ שבט ה´תש"פ  | |
תודה לאפרת אקשטיין שניקדה את השיר |
 |
ט´ שבט ה´תש"פ  | |
אחד הדברים החזקים בשירה הוא לתאר את הדבר בלי לומר אותו בפירוש. ובבית הראשון את עושה את זה ממש בצורה נפלאה. יש כאן תיאור מדויק ויפה שאפילו בלי הכותרת הייתי יודע מהו, מבלי שזה נאמר פעם אחת . "האש כבר כלתה / צבעה כתלי בשחור" הן שורות נפלאות.
הבית השני נפלא לוקחת את הדימוי כאן עוד צעד קדימה . השורות האחרונות שמשתמשות בדימוי האש רק בכיוון הפוך מדהימות.
הבית השלישי קצת פחות טוב בעיני. במובן מסויים הוא מאכיל בכפית את כל מה שהעובר בצורה סמויה עד כה . מציע להוריד את הגחלת , ולתת לקרוא להבין את זה לבד מהכותרת וממהלך השיר.
|
 |
ט´ שבט ה´תש"פ  | |
האמת שלא נראה לי הבנתי מה שכתבת על השורות האחרונות של הבית השני. בקשר להערה על הבית האחרון, אם אוריד את הגחלת זה לא יהיה זר קצת? אולי- " ואני לוחשת.. הולכת ונחלשת" מאוד שימחת אותי בתגובה המפורטת, הלוואי וגם לי הייתה יכולת לכתוב לאחרים תגובות מושקעות כזו. |
 |
ט´ שבט ה´תש"פ  | |
"ואני לוחשת/ הולכת ונחלשת" זה באמת פתרון טוב לדעתי |
 |
ט´ שבט ה´תש"פ  | |
קיבלתי. אשנה בהמשך |
 |