עץ הדעת היה כל כך יפה, שאדם הראשון כבר לא יכל,   ואכל

אחר כך כשנשאל איכה

התבלבל ולא זכר לומר כי הלך אחר ליבו

הכמה ליופי

גם אנחנו

ישבנו ולמדנו

תחת עץ החיים

וכססנו ציפורניים, ושתינו קפה,

ושיחקנו עם העט, ויצאנו החוצה לשיחה, ושתינו עוד קפה

רק כדי לא לצעוק 'זה לא יפה, זה לא מספיק יפה!'

רק כדי לא לצאת מ[צילו של עץ החיים אל עץ] הדעת

במכחול עדין, על קנווס חדש

לצייר "סוחט משום מלבן"

"סוחט משם דש"

לשרטט מחלוקות ראשונים, מהלכי סוגיות

בגווני פסטל רוגע

לגלות

בגווני הכתום-זהב של הרמב"ן

"סוחט משום צובע".