בנושא
בכרם
חדשות
 
* / מרים ג
בביכורים מאז ד´ חשון ה´תש"פ

מאז שהחושך התחיל לכסות את מערב אינסניה, בנטי ניסתה כל שביכולתה להאיר שוב את עצמה לאחר שחזרה למולדתה.

בזה אחר זה ביצעה טקסים, לחשה קסמים וכשפים, התפללה לג'וקינה הקדושה, קראה לרוחות אבותיה הטהורים, קשרה נפשה בזהרורי הרקיע והורידה דמעות רבות. דבר לא שינה מאום.

בנטי עדיין לא אמרה נואש והחלה מקפצת במרץ ודולה כמות נכבדת של זיכרונות שמחים מימי ילדותה כפיוטרנית רכה (לזיכרונות הילדות יש כוח קוסמי על כל יצורי האור). לאכזבת כולם המצב נשאר כשהיה. האפלה המשיכה בכרסומה הבלתי נמנע, ואט אט התפשטה על ליבה הקטן והרחום של בנטי. בייאושה קיללה את כל שסביבה. את חילזון החידלון שהשובל הרירי והשחור שלו פער חורים שחורים שזימנו את החושך. את המירקנים העצלנים שהיו צריכים לדאוג לנדף את החשכה עם הקולטונים שבקצות עשרות רגליהם, אך לא עשו דבר. את טרדיאן המפקח שהופקד תחתיה לשמור על אחוזי אור גבוהים באינסניה, וסחר תמורת פיסות אור אוצרות ונכסים למען עצמו ומשפחתו. את בתיטיה המכשפה הזקנה שלא התריעה על הסכנה הקרבה, ועוד ועוד.

בנטי דחפה והכתה בידיה את כל מי שניסה להתקרב, לעודד ולדבר איתה. עם זאת, אף אחד לא שמר לה טינה, ליבם התמלא ברוך על בנטי האומללה, ובצער על עולמם שהולך ומתפוגג בעלטה. מעל כולם כאבו של דצי, העץ הקשיש, היה גדול מכולם שכן בנטי היתה בת גידולו.

בתוך הגומחה שבגזעו המחוספס היא נטמנה וננטשה, שם היא צמחה, דרה וישנה עד שהגיעה לבגרות. הוא חינכה ונטע בה את אורה, והכין אותה לשליחות שאליה נועדה- להעניק מזור ואור ליצורים הנזקקים שמעבר לים המקיף את חבל אינסניה. על ליבו הכבידה האשמה, שבדרבונו היא עזבה את נחלתם, וברגע שהמצב החל להרע הוא לא שלח שליח לקרוא לעזרתה, כי ידע שהמצב מעבר לים גרוע יותר. ועכשיו מאוחר מידי... האפלה חדרה לליבה של אינסניה. הצפון הדרום והמזרח חשכו קליל בימים ספורים ואיתם כל הפיוטרנים (שמשכנם בצפון) ועוד רבים מיצורי האור.

דצי ידע שהאהבה הרבה והכרת התודה של בנטי כלפיו תעוור את עיניה מלראות את האשם האמיתי.

כשבנטי התיישבה באחת על האדמה הקשה דמעות זלגו על לחיה "עליי הוטלה האחריות המלאה לדאוג לשלום אינסניה ולא עמדתי במשימה, חזרתי מאוחר מידי ממסעותיי, ועכשיו כולנו אבודים..."

-"בנטי בנטי יקרה!" קרא העץ בקול צרוד, וסימן לה שתקרב אליו "עולמנו אכן אבוד. בעוד שעות ספורות כולנו נתפוגג בשיכחה. אבל לך ביתי תפקיד חשוב ורם. יודעת את כי הנך הפיוטרנית היחידה שנותרה, ובאמתחתך אינספור זרעים זוהרים אחרונים. אחד מאבותייך הקדומים התנבא בפני לפני אלפי שנים שאגדל פיוטרונית שעוד בצעירותה כל כובד היקום יהיה באחריותה. עלייך ברגעים אלה לזרוק את עצמך אל השמיים השחורים ואת כל זרעייך להשליך במרומים. מי יודע, אולי יש עוד המשכיות לעולמנו..."

_____________________

בכוכב כדור הארץ במדבר הגדול עמדו איש ואישה בחשכה והתפעלו מאור הכוכבים שמעליהם. הכוכבים כמו מספרים להם על עולמות מופלאים שנבראו לפני טריליון שנים. אח"כ הם ילכו לישון בתוך אוהל איכותי, יכנסו לשק השינה שלהם, יתכסו בשמיכה רכה וישכחו מעצמם. עד שתזרח החמה ותעיר אותם משנתם.



בידיוני חושך כוכבים

© כל הזכויות ליצירה שמורות למרים ג
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ה´ חשון ה´תש"פ  
כיפית!
ה´ חשון ה´תש"פ  
תודה רבה :) אם יש ההערות אשמח לשמוע. אולי יעזור לי לפעם הבאה שאכתוב סיפור.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד