לא בינות הענפיםנפשי שוכנתגם לא בתוככיי גזעובמעלות שורשים
מתחת אדמה קשהנחותה מהתולעבעומק השאולנפשי המושחתתניטרפת בלהט לבה
כובד הלוחות עלבריות חטאות, חונקשומר, חלילה מנפרוץאת שעריו
ידענו, אנוכי ואחיי לצרהלרובנו תינתן היזדמנות נוספת.
אט אט נעלה בהדרגהעד שתתקרר נשמתנו.נהפוך כאבניםתחת כיפת השמייםאו כגרעין מורווהטיפות טל טהור