בנושא
בכרם
חדשות
 
עלילות הברון מינחה-גדויילה / איתי אליצור
בביכורים מאז כ"ד תשרי ה´תש"פ

הברון גובה חוב מסקוטים

מספרים על סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם), הברון מינחה-גדויילה הראשון, שהיה ידוע כבעל מופתים ועושה נסים ונפלאות.

יום אחד הגיעה אל סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם) ידיעה על כפר בסקוטלנד שיש בו חיה גדולה הטורפת סוסים ורוכביהם, עם מרכבות וכרכרות.

יצא לו סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם) לדרכו, ומסתבר שהדרך ארוכה, הסקוטים הנ"ל חיים להם באיזה לוך. ומרכבתו של סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם, הרי בסקוטלנד עסקינן וצריך לחסוך) מדשדשת לה בשלג ובברד, בקור ובכפור. וסב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם) כבר מצטנן והולך, ומתעטש וחוזר ומתעטש וחוזר ומתעטש, ועושה מלאכיו רוחות, נסים ונפלאות.

אצה לו הדרך, וכבר נראה הכפר באופק, והנה החיה קרבה אל סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם) ומאיימת לבלוע אותו ואת סוסיו ומרכבתו, וירדו סוסים ורוכביהם, וסוס ורוכבו רמה בים.

ואמנם היה סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם) איש מלומד בנסים, אבל הפעם האחרונה שמישהו במשפחתנו שרף מפלצת היתה בנחל קדרון, וזה די רחוק, ואיך אפשר לשרוף מפלצת בשלג?

אלא שארע לסב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם) באותו לוך נס, ובעוד המפלצת מתקרבת אליו, תקף אותו ואת סוסיו עיטוש גדול ונורא, שהעיף את המפלצת והפיל אותה אל תוך האוקיינוס, באזור ברמודה.

"זהו" אמר סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם) לאנשי העיירה. "הושעתי אתכם מהמפלצת, יותר היא לא תטרוף אתכם. עכשו היא בים ושם היא לא תטרוף אף מרכבה ואף סוס.

אבל הסקוטים, כדרכם של סקוטים, לא שילמו לו אפילו גרוש אחד (כי לא משתמשים שם בגרושים), לא הועילו כל מופתיו של סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם). לא הועילו איומיו. לא הועיל אפילו שהוא חילל בחלילו ולקח מהם את כל העכברים שלהם לגרמניה. הקמצנים האלה אמרו לו שהם יסתדרו גם בלי העכברים. וחוץ מזה הם אמרו לו ששוה כסף ככסף, והעכברים שהוא לקח מהם הם הם התשלום שהם חייבים לו. איזה זבל האנשים האלה. הוא רדף אחריהם, הם הסתתרו בפחי זבל, והוא יצא בפחי נפש.

וכך נותר החוב שלהם לבני משפחתי והלך ותפח וצבר ריבית דריבית, עד שבאתי אני. והנה שמעתי אני שהיום הפרסים לקחו מהסקוטים את הקמצנות. ואמרתי בלבי האח, אלך ואגבה את החוב.

ואולם, כדי שלא יארע לי מה שארע לסב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם), החלטתי שאני לא אשקע בשלג ולא אצטנן.

לכן החלטתי שלפני צאתי אחמם את כדור הארץ.

איך עשיתי זאת? ובכן, תיקונים, סיגופים וגלגולי שלג. התגלגלתי בשלג עד שהחילותי מתעטש ומתעטש ומתעטש. עד אשר חיממו עיטושי את כדור הארץ והחלו קרחוני הצפון נמסים ומפשירים.

וליתר בטחון נקטתי עוד אמצעי בטיחות: נסעתי לשם בקיץ.

נסעתי בקיץ, והנה המקום הומה תיירים. וכל זה בזכות סב סב סב סב סב סבי (ועוד כמה סבים אבל אחסוך לכם), שאלמלא הרחיק הוא משם את המפלצת, אין כל תייר יכול לעמוד במקום, ומי היה בא לשם?

מיד אספתי את כל אנשי המקום ואמרתי: "כעת אתם כבר לא קמצנים, כעת הפרסים הם הקמצנים, ומדוע לא תשיבו לי את חובי?".

אבל הסקוטים לא עוזבים מסורת של דורות. הם מיד אמרו: "אוף, שוב בא אלינו יהודי כדי לומר לנו להטיל סנקציות על הפרסים, כבר בא אובמה וחתם עימם על הסכם הגרעין. ומה כי תלין עלינו".

אנטישמים.

הברונית יוצאת לקניות

פעם, כשהייתי עם אשתי בטיול בחו"ל, נקלענו לאיזו עיר גדולה.

אשתי ראתה עיר גדולה ומיד הריחה קניונים וחנויות. היא נזכרה שיש כמה דברים שהיא ממש ממש צריכה להמשך הטיול.

"תראי", אמרתי לה, "קורה פה משהו בעיר הזאת. תראי כמה אנשים יש כאן, וכמה צוותי טלויזיה".

"טוב", אמרה לי אשתי. "יש לך חצי שעה לברר מה קורה בעיר הזאת. אני הולכת לקנות שנים-שלשה דברים ונפגש כאן עוד חצי שעה".

רציתי להתחיל לברר, אבל לא הספקתי, כי מיד נגש אלי מישהו שאני לא הבנתי את שפתו והוא לא הבין עברית, אבל איכשהו הצלחתי בסוף להגיד שהוא שואל מה אני יודע על כדורגל.

אמרתי לו שכשהייתי בבית הספר שיחקתי כדורגל בהפסקות. התשובה כנראה לא מצאה חן בעיניו, אבל הוא רצה שאבוא אתו למגרש.

אם הצלחתי להבין את מה שהוא ניסה להסביר לי באנגלית העילגת שלו, ובהתחשב בעובדה שגם אני לא ממש מבין אנגלית, הוא מאמן או משהו. ואיזה שהוא שחקן רב איתו והבריז לו (איך אומרים הבריז באנגלית), והוא חושש שהעתונאים יגלו את הסיפור ולכן הוא רוצה שאני אהיה במגרש במקומו. אמרתי לו שאני לא יודע לשחק והוא אמר שלא נורא. שאני אעמוד במגרש ואעשה כאילו. הוא יגיד לשאר השחקנים לא למסור לי. אבל הוא ממש צריך אותי כי אני דומה לשחקן שהבריז לו חוץ מזה שהשחקן רזה ואני לא כל כך.

אחרי שהוא אמר את זה הרגשתי שלא מגיע לו שאשתף איתו פעולה. אבל הוא ממש התחנן, אז מחלתי על כבודי. אמרתי בלבי: בעצם למה לא? משחק כדורגל, רק שעתיים. ממילא אין לי מה לעשות בשלש השעות הקרובות עד שאשתי תגמור עם הקניות. לבשתי את הבגדים שהוא נתן לי ועליתי למגרש.

בסך הכל היה בסדר. השחקנים ידעו שאני סתם כפיל שנראה כפיל ולכן הם לא מסרו לי. הבעיה היתה שבשלב מסוים מישהו מהקבוצה היריבה כנראה קלט שאני לא בדיוק השחקן הכי טוב במגרש, ולכן הוא בעט את הכדור ישר עלי.

מה אומר לכם? זה היה מפחיד נורא. פשוט ראיתי את הכדור עף ישר לפרצוף שלי. הוא עמד לפגוע בי. ברגע האחרון התעשתתי והצלחתי להרים רגל ולהעיף את הכדור ממני והלאה. לא בדיוק יודע לאן.

באותו רגע כל השחקנים רצו אלי וחיבקו אותי. אמרתי להם "תעזבו, הכל בסדר, לא קרה לי כלום, הכדור לא פגע בי, העפתי אותו". אבל הם לא הבינו עברית, אז הם המשיכו לחבק אותי. גם הקהל הריע. נפנפתי להם בידים כדי לסמן שהכל בסדר ולא קרה כלום, אבל הם רק הריעו יותר ויותר.

בסוף המשחק רציתי ללכת לפגישה עם אשתי. אבל המאמן רצה שקודם אני אניף איזה גביע עם גלובוס. הנפתי את הגביע והוא לחץ לי יד ושחרר אותי. וב"ה, הגעתי למקום המפגש עוד לפני אשתי.

כשאשתי הגיעה סוף סוף היא שאלה אותי איך היה ואם הבנתי מה קורה בעיר. עניתי לה שלא הספקתי לברר כי מישהו ביקש שאעזור לו. היא אמרה שכל הכבוד לי שעזרתי למישהו שצריך עזרה. היה ברור שהיא לא באמת מתעניינת, היא רק שואלת בשביל הנימוס מה עבר עלי, לפני שהיא תתחיל לספר על החויות שלה. צודקת. עלי עברו סתם שעתיים משעממות, שלא יכולות כמובן להתחרות בחוויות המאד מאד מעניינות שלה על החולצה הירוקה והחולצה הצהובה ועל החצאית שהיתה יכולה אולי להיות יפה אבל היא לא הצליחה להתאים לה חולצה.

אז ישבנו על ספסל ברחוב והיא סיפרה לי את כל חויותיה. רק מאד הפריע לה שכל מי שעבר שם ביקש ממני חתימה. טוב, מה לעשות? כמה שחתמתי זה לא מתקרב לכמות החתימות שהיא חתמה באותו יום כשהיא גיהצה את הויזה.

כל המציל נפש

פעם, באחד ממסעותי בעולם, עברתי בעיר זרה, ופגשתי שם אשה ממררת בבכי.

שאלתי אותה "מה לך בתי ומדוע תבכי", והיא השיבה שרוצים לרצוח את הבן שלה.

כיון שעמדנו ממש ליד בניין המשטרה, שאלתי אותה למה היא לא מבקשת מהמשטרה עזרה בשמירה על חיי בנה.

אז היא ענתה: "זה בדיוק העניין. השוטרים הם אלה שרוצים לרצוח את הבן שלי".

"למה?" שאלתי.

"סתם, ענתה האשה. "הם אומרים שהוא פושע".

"והוא לא?" שאלתי.

"הבן שלי? ודאי שלא. תראה, זה לא שהוא לא עשה שום דבר. הוא עשה קצת. אבל באמת רק קצת, בקטנה, לפעמים, אתה יודע, פה ושם רצח, פה ושם שדד בנקים, פה ושם אנס. אבל רק קצת ומדי פעם, כמו כולם. הבן שלי בהחלט לא פושע".

"תשמעי", אמרתי לה, "הבן שלך רצח אנשים אחרים, אז מה את מתלוננת שרוצחים אותו?"

"תשמע", היא אמרה "יכול להיות שהוא קצת עבר פה ושם על החוק, ואולי זה גם קצת לא בסדר, אבל עכשו הם רוצים לרצוח את הבן שלי, ממש לרצוח, להרוג, את הבן שלי, ברוב רשעותם".

"ממש אנטישמיות", אמרתי.

"נכון מאד" אורו עיניה. "הבן שלי לא פושע, הוא רק אולי קצת אנטישמי".

"ואיפה אבא שלו?" שאלתי.

"האמת היא שאני לא בדיוק יודעת מי אבא שלו", אמרה האשה. "אולי תוכל לעזור לי?"

"טוב", אמרתי לה, "אז לצורך העניין אני אבא שלו". ובזאת נכנסתי לתחנת המשטרה.

שם קיבל את פני שוטר גברתן בעל הבעה אכזרית, ששאל בחוסר נימוס למה באתי.

"אתם רוצים לרצוח את הבן שלי" אמרתי.

"הבן שלך פושע כבד" ענה השוטר.

"הבן שלי? ודאי שלא. תראה, זה לא שהוא לא עשה שום דבר. הוא עשה קצת. אבל באמת רק קצת, בקטנה, לפעמים, אתה יודע, פה ושם רצח, פה ושם שדד בנקים, פה ושם אנס. אבל רק קצת ומדי פעם, כמו כולם. הבן שלי בהחלט לא פושע".

"תשמע", אמר השוטר, "הבן שלך רצח אנשים אחרים, אז מה אתה מתלונן שרוצחים אותו?"

"תשמע", אמרתי לו "יכול להיות שהוא קצת עבר פה ושם על החוק, ואולי זה גם קצת לא בסדר, אבל עכשו אתם רוצים לרצוח את הבן שלי, ממש לרצוח, להרוג, את הבן שלי, אתה מאמין?".

"הבן שלך? מה מיוחד בבן שלך? מי אתה בכלל?" שאל השוטר.

"אני הברון מינחה-גדויילה". עניתי.

מבטו של השוטר התרכך באחת. "אתה הברון מינחה-גדוייילה? אז למה אתה לא אומר? איזה יופי". ובזאת הוא צעק אל מישהו שעמד על הגג ועסק בכריכת חבל לצוארו של מישהו אחר: "מוישה, תוריד אותו ובוא, תקרא לכל החברה', יש מניין".

אבל בזמן שמוישה הלך לקרוא לכל החברה' השוטר שאל אותי: "אתה בטוח שהוא הבן שלך? לי הוא נראה סתם אנטישמי קטן".

נעלבתי עד עמקי נשמתי: "זה אנטישמי קטן? זה אנטישמי גדול, זה אנטישמי ענק, כמו שרק יהודי יכול להיות".

כשהתקבצו כל החברה' של מוישה גליתי לתדהמתי שהם סופרים לא רק אותי. הם סופרים גם את הנידון למוות. הם מניחים שאם אני יהודי כנראה גם הוא יהודי. אז לחשתי לו שיגיד שהוא כבר התפלל.

"אין דבר" השיבו האחרים, "אתה יכול להשלים לנו".

תהיתי אם להודות שהבחור גוי כדי שהחזן לא יברך ברכות לבטלה. אבל הכרעתי שפיקוח נפש ומוטב יהיו שוגגים.

כשנגמרה התפלה שאל אותי השוטר: "אתה לא רוצה אולי להגיד קדיש על הבן שלך שאנחנו הולכים לתלות כאן עוד שתי דקות?"

אבל אני, שידעתי היטב שלא באמת יש כאן מניין ואי אפשר לומר קדיש, נאלצתי להשיב: "על מי אני אגיד קדיש? על הגוי הזה? על השייגעץ הזה? על האנטישמי הזה? הוא לא בן שלי בכלל".

אם היה מישהו שעדיין פקפק אם הוא באמת בן שלי, עכשו סרו כל הפקפוקים והתברר סופית שאכן מדובר בבני.

יצאתי החוצה ואמרתי לאם הבוכיה: "מנעי קולך מבכי, הכל בסדר, תלו את האנטישמי, עם ישראל חי".

 

(מעובד על פי שיחת השבוע).

 

המסע לירח

פעם הנפתי את הגרזן שלי חזק מדי, והוא עף לירח.

אז הלכתי להר המור ולמדתי אורות הקדש עד שהגעתי לגובה הירח.

התברר שהגרזן שלי בדיוק פגע בבראשית, וזה מה שריסק אותה. ומה שחמור מכך: גם הגרזן התרסק, אז לא יכלתי לרדת חזרה ע"י חיתוך החבל בעזרתו.

בינתים הגיע הזמן להתפלל. נזכרתי שכל המגיע לירח מוצא שם יהודי אחד ושני בתי כנסת. את היהודי לא מצאתי, כנראה בדיוק היה בחופש. אבל את בתי הכנסת מצאתי. על הקיר החיצון שלהם היה שלט גדול של קדוש לבנה, באותיות של קדוש לבנה. (טוב, לא חכמה, בגלל זה קוראים לאותיות האלה קדוש לבנה).

נזכרתי שאכן טרם קדשתי את הלבנה החדש. אז קפצתי גבוה (לא קשה שם, כח המשיכה הוא ששית מזה של הארץ) הסתכלתי למטה וראיתי את הלבנה. בשעה שרקדתי קפצתי קפיצה עוד יותר גדולה (קפיצה גדולה לאדם, קפיצה קטנה לאנושות), ואז לפחות לרגע אחד לא יכלתי לגעת בלבנה. הרגע האחד הזה הספיק לגמרי כדי שלא יוכלו כל אויבי לנגוע בי לרעה. (אם כי באמת אמרתי את זה מהר).

כעת הייתי צריך לרדת. אז החלטתי ללמוד את סוגיית זכות האב בקידושי בתו, שהיא נלמדת מבשת ופגם, שהם נלמדים מזכותו בקדושין, שהם נלמדים מבשת ופגם, שהם נלמדים מקדושין, שהם נלמדים מבשת ופגם, וכו' וכו', וכך יצרתי לי חבל מספיק ארוך שאפשר לי לרדת מהירח ארצה.

הברון מינחה-גדוייילה מסתובב בעולם ועושה מויייפתים. מוגשות כאן ארבע מעלילותיו. לא מן הנמנע שבעתיד יתווספו עוד.



הברון מינחה-גדויילה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לאיתי אליצור
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד