הַזְּמַן תָּם, אַתְּ מְבִינָה. עַכְשָׁו הַכֹּל בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. שַׁבָּת
נִכְנֶסֶת, שָׁנָה יוֹצֵאת. אֵין לָדַעַת כֵּיצַד
טֵרוּף מַדּוּעַ אֵיךְ שׁוֹתֵק.
רָצִינוּ לְנַסּוֹת שׁוּב, לְהַגִּיד: נִקְנֶה עוֹד רֶכֶב. נְמַזְעֵר הִתְנַגְּשׁוּיוֹת. רָצִינוּ לֹא לִרְצוֹת
לִבְרֹחַ. נִסִּינוּ בְּכוֹחַ. הַשָּׁעוֹן דָּפַק
לֹא סָדִיר עִם הַלֵּב, אֱלוּל רָדַף אוֹתָנוּ בְּהַסְוָאָה שֶׁל מֶלֶךְ
לָבוּשׁ תַּחְתּוֹנִים. כָּל הַמְּשֻׁגָּעִים שֶׁל צְפַת
נִכְנְסוּ לַחֲדָרִים וְנָעֲצוּ מַבָּטִי עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת מַצְמִיתִים
הַשּׁוֹפָרוֹת וְהַנִּגּוּנִים
בָּרַחְנוּ, אַתְּ מְבִינָה. בָּרַחְנוּ כָּל שְׁנִיָּה וְהֶחְלַקְנוּ בַּמַּדְרֵגוֹת
מִפַּחַד חִיּוּכִים. הַלֵּב הָיָה שַׁבְרִירִי וְהַקִּיצוֹן הִתְקַיֵּם תָּמִיד
נִזּוֹן מִכֹּחַ עַצְמוֹ. תִּיק [כָּבֵד עַל הַגַּב]
תַּק [כְּלִי הַקָּשָׁה מְדַיֵּק]
תִּיק [פָּתְחָה בַּהֲלִיךְ], תַּק
הַלֵּב דּוֹפֵק
הַזְּמַן תָּם, אֶת מְבִינָה. הַזְּמַן תָּם
עִם אֱלֹהָיו שֶׁהוּא אֱלֹהַיִךְ, אֲהוּבָתִי. הַזְּמַן נִגְמַר
חָדָשׁ בַּפֶּתַח
קַבְּלִי אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹת פְּרוּשׂוֹת (קְצָת פָּחוֹת
מִתִּשְׁעִים מַעֲלוֹת, מַרְפְּקִים כְּפוּפִים מְעַט, לֹא לִנְעֹל, כַּפּוֹת יָדַיִם פְּתוּחוֹת לַטּוֹב. עֵינַיִם
עֲצוּמוֹת)