"יש לי משהו לספר לך, עכברית לבנה," אמרה. "מר ברמן מת היום מדלקת-ריאות בבית-החולים. הוא היה חולה רק יומיים. החצרן מצא אותו בבוקר של היום הראשון בחדר שלו למטה, חסר-אונים מרוב כאבים. הנעליים והבגדים שלו היו רטובים לגמרי וקרים כמו קרח. אף אחד לא הבין איפה הוא היה בלילה נורא כל-כך. ואחר-כך מצאו פנס, שעוד היה דלוק, וסולם שנגרר מהמקום שלו, וכמה מכחולים מפוזרים, ופָּלֶטָה עם ירוק וצהוב מעורבבים עליה, וגם – תסתכלי מהחלון, חמודה, בעלה האחרון של הקיסוס, על הקיר. לא שאלת את עצמך למה הוא לא זז ומרפרף בכלל כשנושבת רוח? הה, חומד, זאת יצירת-המופת של ברמן – הוא צייר אותה שם בלילה שבו נשר העלה האחרון."

(מתוך- העלה האחרון/או.הנרי)