עֻבְדּוֹת יְבֵשׁוֹת:

חֹשֶׁךְ-הֶעְדֵּר אוֹר

קֹר-הֶעְדֵּר חֹם

רַע-הֶעְדֵּר טוֹב

*

אָהֲבָה

אַתָּה נוֹשֵׁק לִי עַל הַלֶּחִי

מָחָר יוֹם חָדָשׁ

לַיְלָה טוֹב אַבָּא. דָּשׁ

לַמַּלְאָכִים

שְׁבִירַת אֵמוּן

בְּלִי הֲכָנָה

אַלְפֵי סַכִּינִים קוֹרְעִים

כָּל מָה שֶׁקַּיָּם

כָּכָה?

אֲנִי אִתְּךָ

סִיַּמְתִּי.

סִכְסוּךְ

מַבָּטִים חֲטוּפִים

מֵאֶחָד לַשֵּׁנִי זֶה כָּל כָּךְ

מְטֻפָּשׁ. שְׁנֵינוּ לֹא

רוֹצִים בְּזֶה זֶה

בֶּאֱמֶת כְּבָר נִמְאַס.

וְזֶה כָּל כָּךְ מוּזָר

אֲנִי כְּבָר לֹא

זוֹכֶרֶת שֶׁאֲנַחְנוּ אַבָּא

וּבַת. אַתָּה מִתְנַהֵג כְּמוֹ

זָר

מַשְׁבֵּר

כְּמוֹ צִפּוֹר כְּלוּאָה בְּחֶדֶר

קְרִיסְטָל מִּבָּעַד לוֹ

נוֹף יְפֵהפֶה אֲנִי שׁוּב

וְשׁוּב נִזְרֶקֶת אֶל הַחַלּוֹן

בְּעָצְמָה אַדִּירָה

בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָה וְנִשְׁמֶטֶת עַל

הָרִצְפָּה הַקָּרָה הַדֶּלֶת

כְּבֵדָה מִדַּי

אַבָּא אַתָּה

שׁוֹמֵעַ

אֲנִי

כָּל כָּךְ רוֹצָה לַחֲזֹר

כְּבָר בִּקַּשְׁתִּי אֵינְסוֹף

אַתָּה מוּכָן אִם

לֹא לַעֲזֹר, לְפָחוֹת

לָתֵת הִזְדַּמְּנוּת אוּלַי

רַק תַּדְלִיק תַּ'אוֹר

[עַכְשָׁו אַתָּה רוֹאֶה

אוֹתִי?]

נֶחָמָה

אַתָּה הוֹלֵךְ בְּקֶצֶב מָתוּן

אֲנִי עַל הַכְּתֵפָיִם

הָלַכְנוּ יוֹתֵר מִשֶּׁנֵּלֵךְ

אוֹ שֶׁנֵּלֵךְ יוֹתֵר

בֹּא נַעֲצֹר רֶגַע

נֵשֵׁב לְדַבֵּר

בֶּטַח גַּם לְךָ

כּוֹאֲבוֹת כְּבַר הָרַגְלַיִם