אֲ.

מִי אָמַר שֶׁאֲנִי גַּם לֹא אֻשְׁלַךְ

אֶל פַּח הַזֶּבֶל שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה?

(אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָךְ, רוּחַ עֶרֶב גָּלִית

וּמַקְפִּיאָה, סַפְסָל יְרוּשַׁלְמִי כָּסוּף).

מִי מְלַטֵּף אֶת כָּל הַמִּילִים

שֶׁאֵין לָהֶן קוֹרֵא אוֹ אָזְנַיִם קַשֻּׁבוֹת

וְהֵן מֻשְׁלָכוֹת אֲחוֹרָה

בְּתַעֲשִׂיַּת הָעֲנָק שֶׁל הַלְּבָבוֹת?

(עֶשְׂרִים גְּרָם שֶׁל תְּמִימוּת שְׁנִיָּה, אֲנִי

מַבְטִיחַ, אֲנִי חוֹזֵר אֵלַיִךְ טָהוֹר)

בְּ.

אַתְּ מַשְׁפִּילָה מַבָּטֵךְ. יָדַיִךְ עָמוֹק

בְּבַדֵּי הַכִּיסִים, זָעוֹת לְעִתִּים.

אַל תִּירָא, הַהִיסְטוֹרְיָה הִיא

אֲרִיג שֶׁל חוּטִים:

אָדָם נִתְפָּר אָדָם נִפְרָם,

דּוֹר פּוֹצֶה וְדוֹר נֶאֱלַם.

(קְצָוֹת עֵינַיִךְ נִרְטָבוֹת. רַחֲמִים

מִתְעַמְּקִים עַד שְׂרִיגֵי הַשָּׂפָה. אִמָּהוֹת נִשְׁזָרוֹת

לַנֵּצַח, צוֹפוֹת אֶל מֵעֵבֶר לַטּוֹב וְלָרַע)

גָּ.

(אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר עַד הָעֶצֶם.

אָנוּ מַקִּיפִים עַצְמֵנוּ בְּסוֹגְרַיִם

מְחַבְּקִים. וְהַדְּבָרִים אֵינָם נִשְׁמָעִים,

הֵם אֲחוּזִים בִּיקֹד לַפִּיד שֶׁל צַיָּדִים.

רַחֲמִים, רַחֲמִים, שַׁלְוַת עוֹלָמִים: יוֹם

אֶחָד עוֹד נִתְרַסֵּק אֶל בֵּין הַמֶּרְכָּבוֹת,

כּוֹכַב זוֹהֵר וּמְרֻחָק בִּשְׁמֵיהֶן שֶׁל אֲחֵרוֹת)