אֵינְךָ מֵבִין- בְּגִידָה אֵינֶנָּהּ סַכִּין בַּאֲפֵלָה מֻטָּח בְּשֶׁקֶט; 

לְעוֹלָם לֹא תִּבָּגֵד אִם אֵינְךָ בֹּו בַּזְּמָן נֶאֱהָב.

(מתוך "אספר לכם איך היו מתגעגעים"', של "אז מה")

אוּכַל לְהָבִין לְאָבִיךְ.

מְסוֹבֵב אֶת כֻּלָּם לְמַּעַן כְּרֵסוֹ הַמְּלֵאָה

וּבְּפֶה מָלֵא צְחוֹק-סִיגָר

מְעַרְבֵּל גְּוָנִים לְלָבָן חָסַר זֵהוּת;

וְגַם אֶת לֵאָה. דְּמָעוֹת לְבָבָהּ הֵמֵסּוּ

כָּל שְׁאֵרִית שֶׁל עַכָּבָה מוּסָרִית

מִלָסוּך יְגוֹנָהּ בְּבָּדֵי שִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת.

אַךְ, אַךְ מַדּוּעַ אַת, לָמָּה

רִמִּיתְ אוֹתִי, אֵיכָכָה

נוּכַל לִישָׂא פָּנָיִך לְחֻנֵּךְ

מִשְׁלֹא אָמַרְתְּ לִי שֶׁאֵינֵךְ

וְאֵיךְ אוּכַל לְהָבִין?

(ויצא תשע"ה)