התפרצת בשקט אל חיי,

הסתערות דוממת אל ליבי.

בתחילה, היית ככלום.

אך אט אט,

טיפה טיפה,

נטפת פנימה.

וכבשת את ליבי. 

בתחילה עוד הסתתרת, 

הסתתרנו. 

ואז לא היה אפשר להסתיר.

כששנינו נהיינו לאחד, 

אף אחד לא יכל לפספס. 

פקחת את עיניי אל החיים, 

גרמת לי לשקוע בתוכם. 

לצאת מהשגרה, 

ולהכנס לאחרת. 

לבדוק את הגבולות. 

כי מאז שנכנסת לחיי, 

לא עצרת. 

קמת וכבשת עוד שטח בגופי, 

עד שכל כולי הייתי נתונה לך. 

שינית את חיי לבלי הכר,

כל שגרה היא כבר היסטוריה.

ועכשיו? עכשיו אש.

אש מתלהטת בתוכי.

כשהשתלטת על כל בגופי, 

ולא נותרה יותר אני. 

כי אתה, 

פקחת את עיניי לרגע, 

אך עצמת לתמיד.

אבל אתה לא ניצחת. 

כי מאז שליבי נדם,

אתה סתם גידול סרטני, 

בגוף ריק מאדם.