הִבְטַחְתָּ לֶאֱהֹב לָנֶצַח, אֲנִי זוֹכֶרֶת
הֲרֵי רָאִיתִי מִלּוֹתֶיך בִּבְהִירוּת
וְכֻלָּם אָמְרוּ לִי שֶׁאֲנִי קְצָת
לֹא נוֹרְמָלִית וְשֶׁזֶּה לֹא לָעִנְיָן
הַהַסְכָּמָה וְהַמְּהִירוּת
הָיִיתִי שׁוֹתֶקֶת מוּלָם
לֹא הָיוּ לִי תְּשׁוּבוֹת
אֲבָל הֵם כֻּלָּם עֵדַי:
גַּם כְּשֶׁעָמַדְתִּי רָחוֹק זֶה הָיָה
כִּי אָהַבְתִּי אוֹתְךָ יוֹתֵר מִדַּי

שִׁלְשׁוֹם יָצָאתִי לַשָּׂדֶה, אָמְרוּ לִי
שֶׁרָאוּ אוֹתְךָ שָׂם, אוּלַי יָצָאתָ לִנְשֹׁם אֲוִיר
כֻּלָּם הִתְרַגְּשׁוּ בִּשְׁבִילִי אֲבָל 
אֲנִי רָצִיתִי אוֹתְךָ אִתִּי 
בַּבַּיִת, בַּסָּלוֹן
נִסִּיתִי לְבַקֵּשׁ בְּלַחַשׁ 
וְגַם בִּצְעָקָה נִשְׁבֶּרֶת;
אַתָּה רַק הוֹשַׁטְתָּ לִי פֶּרַח 
וְחִיַּכְתָּ (אֲנִי כְּבָר לֹא נִזְהֶרֶת)
וְשׁוּב דִּבַּרְתִּי שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת
עָלֶיךָ וְעָלַי וְעַל מָה 
שֶׁהָיָה בֵּינֵינוּ- קִוִּיתִי לְעוֹרֵר בְּךָ 
לַפִּידִים כָּהֵם שֶׁהָיוּ שָׂם אָז
כֻּלָּם הִבִּיטוּ בִּי כְּמוֹ בִּמְשֻׁגַּעַת
לָמָּה הִיא מְדַבֶּרֶת לְעַצְמָהּ, לְמַּעַן הַשֵּׁם
נוֹתַרְתִּי לְבַד לְיַד הַשֻּׁלְחָן
שָׁרָה אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלָּנוּ
עַד קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית
יָשַׁבְתִּי כָּךְ, וְעֵינַי כַּלּוֹת

(עַכְשָׁו אֲנִי נִזְכֶּרֶת שֶׁכָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם
דָּפַקְתָּ לִי בַּדֶּלֶת
קָרָאתָ לִי לִפְתֹּחַ
אֲבָל אֲנִי לֹא קַמְתִּי מֵהַסַּפָּה כִּי
נִגְמַר לִי כְּבָר הַכֹּחַ)