רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה

רק חברים בכיפה יכולים לדרג יצירות

דרוג היצירה

מוזר לדבר על הדיבור שאחרי המוות. כאילו-יומרני להגיד לאחרים איך לחשוב עליך. בכלל, זה קודם כל, אבל במיוחד כשאתה כבר לא.
אבל כשאתה כבר לא, אתה כאילו מוריש לאחרים את המשימה שלך. ואז, אולי, מן הראוי לפחות להשאיר אי אילו הוראות.
אני מאוד אוהבת את המשימה שהשארת, את המבט הזה על העולם - החי הוא הנע, המתעורר מערות לערות אחרת, כל הזמן.
"ברכות ובתוקף
כמו אש
כמו ים".
והפרספקטיבה הרחבה מחזירה לעולם של מוות, של קיפאון - כמו כוכב עצום ובוער, איך שהוא מרחוק, רק אור דק, קר, קבוע - "דבר לא נגמר יותר משהחל בעבר".
לפעמים זו מחשבה מנחמת מאוד-מאוד, לפעמים מצערת עד בלי די. (פלא.)

תודה, על הרכות והתוקף, האש והים.

(ועוד, בסוגריים, כמובן: אני מקווה שעוד לא הגיע הזמן בשביל צוואות כאלה - שזו רק היסחפות רגעית לאולי של שם.)