הָיִית מַאֲמִינָה, כְּבָר
יֵשׁ חַרְצִיּוֹת בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ.
הַלֵּב בּוּעַת סַבּוֹן, פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר
לְמַרְאֵה עֵדֶר כְּבָשִׂים
בַּמּוֹרָדוֹת המוֹרִיקִים שֶׁל יָטַא
קוֹרְאִים מִבַּעַד זְכוּכִיּוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ.

הַבִּיטִי עַתָּה בְּזָוִית הָעַיִן
אֵיךְ חוֹלֵף הַחֹרֶף
הַכֹּל מִסָּבִיב הִתְגַּשֵּׁם.
(אֲנִי חוֹלֵם: גֶּשֶׁם
אַתְּ חוֹשֶׁבֶת: מְגֻשָּׁם
שְׁנֵינוּ לֹא מְעִיזִים: הִתְמַמֵּשׁ.)

אַתְּ אוֹמֶרֶת גַּם זֶה
יַחֲלֹף,
שׁוּב  נִדְחֹוף סֵפֶר לַמַּדָּף הַצָּפוּף,
נִתְנַחֵם בָּרִבּוּעַ הַשָּׁחֹר.
(וּבִמְחִי יָד תִּשְׁטְפִי בַּנְּחָלִים שֶׁלְּךָ הַכֹּל.)

עִזְבִי הַכֹּל.
תַּרְפִּי וְרִיד קָפוּץ בְּמֵצַח
גְּבֶרֶת רָאִיתִי-כְּבָר-כָּל
עֲיֵפָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ.
קִּרְבִי לְעֵץ הַשָּׁקֵד הַמֵגוּבַב
לִטְפִי גֶּזַע שֶׁלּוֹ מֵצוּלָק אַחֲרֵי
חֹרֶף שָׁלֵם.
אִמְרִי בַּקּוֹל: עַכְשָׁו.

אֲנִי לֹא מַשְׁלֶה.
יוֹדֵעַ כָּמוֹךְ
חֹם מִדְבָּר
וְקֹר לֵילוֹתַיו.
צָהֹב שׁוֹמֵם וְחָד.
(אֲנִי גַּם
נָשַׁפְתִּי הֶבֶל פֶּה
חַם עַל הַלֵּב הַקָּפוּא.
אֲנִי גַּם
לוֹבֵשׁ שִׂמְלָה
צִבְעוֹנִית רַק לָעֶרֶב אֶחָד.)

וַעֲדַיִן.
רְאִי הַחַרְצִיּוֹת צְהֻבּוֹת רַכּוֹת,
רְאִי כַּף יָד מְלַטֶּפֶת,
רְאִי גֵבֵי מַיִם נִקְוִים בְקְצָווֹתַיִך,
רְאִי הַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת,
נִשְׁמִי:
         הַמִּדְבָּר מִתְעוֹרֵר לְחַיִּים.

                 ~

(שלהי שבט התשע"ז)