|
 |
הָיִית מַאֲמִינָה, כְּבָר יֵשׁ חַרְצִיּוֹת בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ. הַלֵּב בּוּעַת סַבּוֹן, פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר לְמַרְאֵה עֵדֶר כְּבָשִׂים בַּמּוֹרָדוֹת המוֹרִיקִים שֶׁל יָטַא קוֹרְאִים מִבַּעַד זְכוּכִיּוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ.
הַבִּיטִי עַתָּה בְּזָוִית הָעַיִן אֵיךְ חוֹלֵף הַחֹרֶף הַכֹּל מִסָּבִיב הִתְגַּשֵּׁם. (אֲנִי חוֹלֵם: גֶּשֶׁם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת: מְגֻשָּׁם שְׁנֵינוּ לֹא מְעִיזִים: הִתְמַמֵּשׁ.)
אַתְּ אוֹמֶרֶת גַּם זֶה יַחֲלֹף, שׁוּב נִדְחֹוף סֵפֶר לַמַּדָּף הַצָּפוּף, נִתְנַחֵם בָּרִבּוּעַ הַשָּׁחֹר. (וּבִמְחִי יָד תִּשְׁטְפִי בַּנְּחָלִים שֶׁלְּךָ הַכֹּל.)
עִזְבִי הַכֹּל. תַּרְפִּי וְרִיד קָפוּץ בְּמֵצַח גְּבֶרֶת רָאִיתִי-כְּבָר-כָּל עֲיֵפָה שֶׁכְּמוֹתֵךְ. קִּרְבִי לְעֵץ הַשָּׁקֵד הַמֵגוּבַב לִטְפִי גֶּזַע שֶׁלּוֹ מֵצוּלָק אַחֲרֵי חֹרֶף שָׁלֵם. אִמְרִי בַּקּוֹל: עַכְשָׁו.
אֲנִי לֹא מַשְׁלֶה. יוֹדֵעַ כָּמוֹךְ חֹם מִדְבָּר וְקֹר לֵילוֹתַיו. צָהֹב שׁוֹמֵם וְחָד. (אֲנִי גַּם נָשַׁפְתִּי הֶבֶל פֶּה חַם עַל הַלֵּב הַקָּפוּא. אֲנִי גַּם לוֹבֵשׁ שִׂמְלָה צִבְעוֹנִית רַק לָעֶרֶב אֶחָד.)
וַעֲדַיִן. רְאִי הַחַרְצִיּוֹת צְהֻבּוֹת רַכּוֹת, רְאִי כַּף יָד מְלַטֶּפֶת, רְאִי גֵבֵי מַיִם נִקְוִים בְקְצָווֹתַיִך, רְאִי הַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת, נִשְׁמִי: הַמִּדְבָּר מִתְעוֹרֵר לְחַיִּים.
~
(שלהי שבט התשע"ז)
אביב
©
כל הזכויות ליצירה שמורות למשוטט בשיממון
|
רק חברים בכיפה יכולים לכתוב תגובה
|
|
|
|
י"ט ניסן ה´תשע"ז  | | גרמת לי קצת לאהוב חרציות, וזה פרח שאני בכלל לא אוהבת... (הנה, הפסקתי) אבל השיר עדיין מקסים, ואביבי נורא תודה |  | כ´ ניסן ה´תשע"ז  | | פשוט בנוי טוב ומתגלגל טוב, ומבעד למילים משתקפים הנופים של יופי שלא יאומן בהר-חברון |  | כ"ב ניסן ה´תשע"ז  | | האמת היא שלא הבנתי כלום. ממש הרגשתי, וטוב. זה מעולה תודה רבה |  | כ"ב ניסן ה´תשע"ז  | | התחברתי במיוחד כדי להגיב על השיר הזה. כמה כמה כמה שהוא נפלא.
הלב בועת סבון.
אח, אני כל כך אוהבת את זה. תודה לך. ושוב תודה. כמה זמן כבר לא התרגשתי משיר, וואו. |  | כ"א סיון ה´תשע"ז  | | נכון, ומכוון |  | |