בנושא
בכרם
חדשות
 
לילה כיום יאיר / צועדת
בביכורים מאז ב´ תשרי ה´תשע"ז

שקט. הרוח נעה חרש, אוספת לתוכה פיסות עבר, מרככת געגוע.

בכוך קטן מעל הקודש ילד מבקש סיפור.

אבל איזה סיפור היא תספר לו? האם תספר לו על מוות, וכעס, ורשע שאין לו מקום בעולם הזה - ולמרות זאת קנה בו אחיזה? או שמא תספר לו על עתיד מתוק, על נחת וחיבה, על תקווה, על סופה של המתנה?

היא מתיישבת על ידו, טומנת את ידיה בתלתליו הרכים, העמוקים, ומשיבה לו מבט. עיניו הנחושות נעוצות בשפתיה, מפצירות בהן להתחיל.

"מלכה הייתה בירושלים. בת מלך, אשת מלך, אמו של מלך. היא הייתה עוצמתית, וכאשר כאב לה - שרפה את הכאב והתחשלה. אתה מבין, היא איבדה את משפחתה. שניים מהם באותו הזמן, ואת האחרון כשנה לאחר מכן."

"היא בכתה?" מתעניין הילד.

"אני לא יודעת" היא משיבה בכנות "אני מניחה שכן, אולם איני יכולה לדעת מה התחולל בתוכה. רק את החוץ שלה הכרתי, אישה של ברזל ואש קרה."

"ומה אז?" הוא שקוע בסיפור והיא אינה יכולה להפסיק. "שמעת פעם שקט?" הוא מניד בראשו. "ובכן, אני שמעתי. התקופה ההיא לוותה בשקט גדול, שהתעצם והתגדל סביבנו. הוא חמק אל ליבה, לחש לה ולפת אותה בחוזקה. אנשיה התהלכו סביבה חרישיים, פחדו לומר מילה שגויה פן השקט ייעלם - ואת מקומו יתפוס הכאב.

וביום אחד, השקט התפזר. הוא שצף את הארמון כנחשול, שליח להרס ולדם."

היא מלטפת את כתפיו הרועדות, משתוקקת להפסיק ולבלום את המילים אבל יודעת כי הסיפור הזה הוא מורשתו, ושעליה מוטלת החובה לספרו.

"בחדר המלכה, השיגעון שלט. היא החליפה את ייסוריה ברגש משכר מסוג חדש - תאווה. היא התאוותה לכוח, לעצמה, ולא יכלה לשאת את העובדה שיש יורשים שיחליפו את בעלה ובנה. לכן היא עשתה מעשה, כה אפל ומרושע שאין נפש שתוכל להבין זאת מלבדה. היא הכניסה סם מוות לצלחותיהם של בני משפחתה."

כעת לא רק כתפיו רעדו, אלא גם שלה. למרות שהוא זה שהקשיב והיא זו שסיפרה, היה זה כאילו הם צופים יחדיו בגופות בני המלך, עשנים והמומים ומסרבים להאמין.

"כולם נהרגו? אף אחד לא נשאר?" שאל בהשתנקות, מכודרר בחיקה. היא מחתה את עיניה וחייכה. "המלכה ניסתה אמנם להרוס את כל יורשיה, אך נכשלה. היא לא ידעה שמישהו ניצל מההריגה. אחות המלך המנוח שהתה אז בארמון. היא נמלטה מזעם המלכה, ובברחה הצילה את יורש העצר התינוק ואת מיניקתו ההמומה."

הילד מניף את ידיו בשמחה, קורא "ניצחו אותך, מלכה רשעה!" ומיד מגניב מבט מתנצל וצוחק, שותק בצייתנות כשמבין שיש המשך. "הסיפור לא נגמר עוד, יקירי" היא משועשעת, ולא מחכה לתגובה "הם הצליחו להימלט מהארמון מבלי שאיש שם לב. המינקת שולחה לכפר נידח במקום שאיש לא יכירה, והתינוק הובא אל בית ה' והוחבא שם, עד ליום בו יגדל ויוכל להיהפך מלך במקום הרוצחת שיושבת בבירה."

היא חשבה שתרגיש הקלה לאחר שתספר, אך במקום זאת נכנסה אליה מועקה. עכשיו כבר אין דרך חזרה, הוא יודע והטקס יתקיים בשנה הקרובה.

"יהושבע" התפלא "אבל מי הוא התינוק? יהוידע לא סיפר לי עליו"

"מעולם לא שמעת עליו, ילדי, כי הוא איננו ידוע עדיין. הוא מסתתר, מחכה ליום הנכון להתוודע אל העם." היא חייכה אליו "אתה מכיר אותו, יותר מכל אדם אחר. פתח את לבך, והתכונן."

שקט. הרוח נעה ברחובות העיר, מנקה את הפצעים, מכינה את הלבבות.



סיפור תנכ"י עתליה בת אחאב

© כל הזכויות ליצירה שמורות לצועדת
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
ז´ חשון ה´תשע"ז  
נהניתי לקרוא :)
ז´ חשון ה´תשע"ז  
מילה במילה.
כתוב יפה, מושך את הקורא פנימה.
ז´ חשון ה´תשע"ז  
א. האם כמעט וניתן למצוא הבנה וחמלה בין השורות על הרצחנית המרושעת?

ב. אולי זה באמת לא מתאים בכיוון בו הולכת את הסיפור, דהיינו בהעברת המורשת המשפחתית דווקא, אבל אולי בכל זאת היה מקום להוסיף מילה או שתיים על העבודה הזרה.
ז´ חשון ה´תשע"ז  
לגבי א'. אני לא טוען שהיא לא מרושעת, אבל ההיסטוריה מלאה בהמון רוצחים שהיתה להם אישיות שלא היית מצפה לה, חלקם אף היו אנשים מאוד הומניים, מוסריים ואידיאליסטים.
זה דוקא אחד מהדברים שאהבתי, ההאנשה של הדמות חסרת הרגש הזו.
אם נהיה קצת מחקרים, טוענים שלרוב הרוצחים (על רקע אידיאלי זה קצת יותר מורכב) היה עבר קשה. רבים דוכאו או הושפלו וממילא הם היו צריכים להוכיח את שליטתם באחרים. משם מגיעים הרוצחים הסדרתיים.
זה יכול לבוא מתוך כאב? אני מאמין שכן.
ועדיין זה נוראי.


ז´ חשון ה´תשע"ז  
שלה אני מתנגד.

אולי זה לא הוגן לנהל את הדיון על גבה של היצירה של צועדת, ובכל זאת על קצה המזלג.

רוצח הומני, מוסרי? לא הרגשת עד כמה בלתי אפשרי מה שכתבת?
והתפיסה המחפשת לומר שרוצח הגיע להיות רוצח בגלל עבר קשה וכדו' זו בעצם תפיסה נוראה האומרת שהרוצח והנרצח שניהם קורבנות. (ןשלא יובן לא נכון, לפעמים אדם מגיע לרוע באמת בגלל שהוא קורבן לנסיבות חיים נוראות, לענ"ד ע"פ רוב לא זו הסיבה, וגם כשכן, נדיר מאד שזו הדרך היחידה בה הוא יכל ללכת)
ולסיום, על אביה של עתליה אומר הנביא: וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'. זו בדיוק הנקודה: התמכרות לעשות רע בעיני ה', לא נסיבות, לא רע שהוא קורבן, אלא מתמכר לעשות רע.

(אגב, נראה לי שדווקא אנשים טובים ביסודם מחפשים את הנסיבות המקילות לרעים, כי אינם יכולים להבין כיצד אדם מגיע לעומק הרוע מעצמו, ולכן הם מניחים שבהכרח יש לו נסיבות מקלות)

וסליחה צועדת על הסטיה מדיון ביצירה.
ח´ חשון ה´תשע"ז  
אני דווקא אוהב דיונים של גבי יצירה.

מעולם לא עשיתי סקר בין רוצחים אז אני מבסס את דברי על דברי אנשי מקצוע ופסיכולוגים.
זה שאנשים מגיעים לרצח מתוך זה שהם עצמם גם כן קורבנות, לא אני אומר, אלא אנשי מקצוע. מעצמי לא הייתי חושב שזה עד כדי כך קיצוני.
וההתמכרות רק מוכיחה את זה. הסדרתיים מתמכרים לתחושת הכוח והשליטה והם נהפכים לרוצחים סדרתיים ולא סתם כאלו שלפני כן רצחו כנקמה, סגירת חשבונות, הפטרות מחובות...

(אני נהיה קצת אחד מראשי הישיבה שלי אבל קרא את היומנים של הימלר. בצורה הכי פשוטה, גם המתת חסד זה רצח הומני. ואני יכול להביא לך מלא מקרים של המתות חסד שקרו הרבה לפני שהחולה היה על סף מוות, מחוסר הכרה ומחובר למכונת הנשמה)

לגבי הסיפור התנ"כי-אני חושב שספציפית במקרה הזה, היא רכבה על תרבות ההתנקשויות והחיסולים בחצר המלוכה. אם כי גם לכך היו סיבות אישיות אני מאמין.
(אם אתה חושב שרוע נוצר מרוע טהור, אנשים שנולדים רעים אז אני חולק עליך חד משמעית.)
ח´ חשון ה´תשע"ז  
אם כבר, אז אנשים טובים רואים ברוע דבר טהור ומנוכר כי אינם יכולים להבין שבן אדם יכול להגיע לדברים כאלו.
אנשים נהיים "רעים" הרבה יותר בקלות ממה שאנחנו מדמיינים.
ח´ חשון ה´תשע"ז  
התפיסה של קיום רוע טהור גובלת בע"ז הרואה ברע ישות עצמאית הנלחמת בא-ל הטוב, אנחנו מאמינים ביוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל, ובלשון הנביא: יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה.
אבל בהחלט אנשים בוחרים ברע מבחירה חופשית ולא כקורבנות הנסיבות (אם כי היה מקום להאריך בגבולות הבחירה החופשית ואכמ"ל), וככאלה הם אחראים על בחירתם ותוצאותיה ואינם יכולים להסתתר מאחרי חומת הנסיבות. (ובכלל הבנת הרע היא באיזה מקום ויתור לרע וקבלת הרע המביאים למקום האומר שאין להלחם בו, שהרי הרע הוא בדיוק כמו הטוב, שהרי איננו אשם במצבו, ושוב אכמ"ל).
ח´ חשון ה´תשע"ז  
ונהניתי מזה. אשרייך.

בנוגע לעמיאל ואברהם - פתחתם מחשבה מעניינת ששווה להרהר בה
ח´ חשון ה´תשע"ז  
תחרה, שיר אחרי הגשם, אברהם, הירשפלד, אבוד-

התגובות שלכם מחממות. תודה


אברהם שחר,
א. ניסיתי לספר את הסיפור מזווית שונה קצת, ובחרתי בקונספט קצת 'רך'- יהושבע שמנסה לרכך את הסיפור בשביל הילד, שמגלה את ייעודו כמלך שצריך לתקן את עוולות סבתו.
אני ממש לא מרחמת על הרוצחת, כן נותנת מקום להבין שהיא נולדה להורים מרושעים (ועובדי ע"ז) וחונכה לרוע ולכוח משכר מילדות.
וכמו שהירשפלד אמר, אנשים לא נולדים רעים. יש דברים שגורמים להם לעשות מעשים נוראיים לפעמים, שאין להם שום הצדקה (ופה נכנס גם העניין של הבחירה החופשית) ואז הם מקשיחים את הנפש ונהפכים למי שהם.
'אחרי המעשים נמשכים הלבבות'
ב. לא התאים לי להכניס את הע"ז לקונספקט הנ"ל, בכל אופן תודה על הערה. אולי הייתי צריכה באמת להתייחס לזה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד