המלצת העורכים
בנושא
בכרם
חדשות
 
* (כאבי גדילה) / טומבוי
בביכורים מאז י"ז אב ה´תשע"ו

רק עוד קצת כאבי גדילה 

(אביב ג'דג')

פַייט אוֹ פְלַייט (אוֹ לַייט-נַייט-בְּרַייט אוֹ כֹּל דָּבָר, רַק שֶׁתַּעֲשִׂי

מַשֶׁהוּ)

בִּתְנָאֵי חָלָל רַק מִתְנַדְנֵדִינְגּדוֹנְגּדִינְגּדוֹנְגּדִינגּ

רַק לֹא לִקְפֹּא מִפַּחַד שֶׁכְּמוֹ מְטֹטֶלֶת

נֶחְבַּט בַּקִּירוֹת הָרֵיקִים שֶׁל הַמֹּחַ

וּמַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת חֲלוּלִים

 

מִי מְפַחֵד מֵהַדֹּב הַגְדוֹל אָף אֶחָד (רַק

אִם הוּא בָּא בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה זֶה כְּבָר סִפּוּר אַחֵר שֶׁאִי אֶפְשָׁר)

וְאִם הוּא יָבוֹא, שֶׁיָּבוֹא, נְאָרֵחַ אוֹתוֹ לְקָפֶה שָׁחֹר מָר

בְּמַבָּטֵי מַשְׂטֵמָה, רַק שֶׁיֵּלֵךְ כְּבָר

וְאִם הוּא יִטְרֹף, אָז נִתְעוֹרֵר מְזִיעִים בְּאֶמְצַע

הַלַּיְלָה וְנַרְגִּיעַ, זֶה רַק חֲלוֹם רַע זֶה רַק חֲלוֹם

רַע

 

הַגּוּף מְאֻחָר מִדַּי נִזְכַּר שֶׁצָּרִיךְ לִבְרֹחַ,

צָרִיךְ לְמַהֵר לָרוּץ לָעוּף

לְהַשְׁאִיר הַכֹּל מֵאָחוֹר פְּחָדִים-נְשִׁימוֹת-בְּגָדִים-רַעְיוֹנוֹת-נְשָׁמָה

אֶת כֹּל הַמַּחְשָׁבוֹת לְהָעִיף הֵן נִדְבָּקוֹת לִי לַמֹּחַ הֵן

תּוֹקְפוֹת אֶת הַמֵּאָחוֹרַה שֶׁל כֹּל הַלֵּב הֵן

לֹא נוֹתְנוֹת לִי לִנְשֹׁם, סְלִיחָה, לַחֲשֹׁב, הֵן לֹא נוֹתְנוֹת לִי

לְהִתְבַּטֵּא אֲנִי אָדָם פָּשׁוּט שֶׁבְּסָךְ הַכֹּל יַלְדָּה קְטַנָּה שֶׁמְּנַסָּה

לַעֲבֹר חוֹמָה לַעֲבֹר דֹּב גָּדוֹל בָּרֹאשׁ, אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצָה

לִבְרֹחַ אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִנְשֹׁם אֲנִי לֹא יְכוֹלָה אֲנִי לֹא אֲנִי

 

שָׁלוֹם אֲנִי, (הִתְנַתֵּק)

(ותודה לכל מי היה 

ובזכותו אני כאן

עד הלום)



התקף חרדה שיקום

© כל הזכויות ליצירה שמורות לטומבוי
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
י"ח אב ה´תשע"ו  
הייתי חייב.
וואו. לקרוא הכל ברצף מהר. ואני מתאפק לא לקרוא עכשיו שוב, בשביל לשמור על תחושת הרגע הראשון גם בפעם הבאה.
י"ח אב ה´תשע"ו  
אין לי מילים
את מוכשרת ברמות
תודה על זה
י"ח אב ה´תשע"ו  
(הי, אוף, התחלתי לכתוב על זה בעצמי ועכשיו כל מה שאני אעשה ירגיש לי כמו חיקוי שלך).
[זו מחמאה, שיהיה ברור. ומה שלומך?]
י"ח אב ה´תשע"ו  
אפשר היה להרגיש את הלב הזה, המפרפר, ממריא בחזה ונתקל בקירות צפופים מדי, משופעים, חסרי תקרה.
כמו זבוב שחוזר ומסתער, נחבט בקיר ונופל, שוב ושוב, עד שאי אפשר לדעת מה ההתחלה ואיפה איפה איפה הסוף.
[במאמר מוסגר: היו דברים, בדרך כלל בסוגריים, הרהןרים שהיו פתאום מבחוץ, על אודות, מול שאר הטקסט שרובו בתוך.פחות הבנתי את המקום שלהם בשיר.]
וזהו, נהדר.באמת.
במיוחד ארבע השורות האחרונות של הבית האחרון. הדוב, ועולם אגדות, כיפה אדומה וגולדילוקס, היער, המבוך, מיליון דרכים ללכת לאיבוד.
ובא לי שהדוב יהיה בעיקר שיער- גושים עצומים של שיער מדובלל- ופתאום תגיע תספורת, או שהוא ינשור לאט לאט, ותחתיו יתגלה קופיף קטן עייף מאוד שרק חיכה שיתנו לו ללכת.לישון.
תודה רבה
י"ח אב ה´תשע"ו  
השיר מעולה. כואב ומרגש.
תודה לך על זה!
י"ט אב ה´תשע"ו  
כ´ אב ה´תשע"ו  


אני אוהבת אותך.
כ´ אב ה´תשע"ו  
לתוך המחשבה, סערת הרגשות. הפחד, ההתמודדות. חלום ומציאות שפושטים ולובשים צורה. דוחפים אותנו למקומות שאנחנו לא יודעים ולא רוצים - - - לגלות בעצמנו כוחות.

מצאתי כאן הרבה. בעיקר את עצמי.
כ"א אב ה´תשע"ו  
הייתי.
כ"א אב ה´תשע"ו  
יאללה איתך

(קראתי בקצב של גבריאל..)
כ"ו אב ה´תשע"ו  
מוכר, מוכר מדי.
לנעוץ שיני חלב, במשהו חולף, במשהו עובר.
רק אהבה.
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד