מכירה את זה,
בדידות פתאומית שצפה
מסתם -
מתיק על הגב,
ארוחת צהריים בקופיקס
רדיו ערבי שמסתנן לטרמפ
בפיתולים של ציר שישים, ומזכיר:
זה לא
שלך.
מאיש מבוגר ליד מחנה יהודה
ששואל אם יש לך
מקום
להיות בשבת. והעיניים הטובות.
מקור שלא ציפית לו, בלילה של קיץ
במקומות הכי בודדים -
טרמפיאדה, רחוב
ספסל.

לפעמים אני מרחמת עליך.
זה לא שאין מקום
לגור,
אבל זה לא זה.
מכירה את התחושה ש
אלוהים,
אין לך
בית.