וכשאני נמצא בזחיחות הדעת,

משקיף על פני העולם כרועה המונה עדרו

ומרגיש שאנן, גאה ורם,

מיד אני נזכר במאמרו של הבעש"ט זצ"ל.

מיד אני צונח לגיא צלמוות

לבאר מחשכים.

״אדם העובד תמיד את הקב"ה בכל רגע,

אין לו פנאי להתגאות ולשאר מידות רעות.״

אני נזכר שכל מהות היותי בעולם היא להיות עבד נאמן לקודשא בריך הוא

כך אני מתגבר על הגאווה שלי

כך אני משפיל עצמי לפניו

כך אני נהיה יותר אני, ופחות לא אני.