בנושא
בכרם
חדשות
 
פרידה מפרידות / ארטיס
בביכורים מאז י"ז סיון ה´תשע"ו

כשהמוות מת היא הלכה על המזח והביטה בים.
איך הוא בא והולך,
איך 
הוא 
נעלם.
היא חשבה: ללא מוות נעלמת החוויה המתלווה.

והיא תהתה על כל הזקנים שלעולם לא
תצטרך להשתתף בהספדם
ועל החולים שימשיכו לכאוב את כאבם

על הדם.
שיישפך ללא מעצור והחייל שמאבד
אותו יביט סביב בחוסר אונים, בקור

כי לפעמים צריך מוות.
והיא התגעגעה לתחושה שהייתה כשהביט בה
בעדינות אך גם בדרישה
והיא כרעה על ברכיה ונפלה על פניה והתחננה
ולא ידעה מה ביקשה



אבידה מוות פרידה

© כל הזכויות ליצירה שמורות לארטיס
חתום מנוי על היוצר       עשה /בטל מנוי
שלח לחבר   הדפס יצירה   שמור
הוסף לרשימת היצירות שאהבתי


שלח מסר ליוצר דרג יצירה הוספת תגובה
 
 
כ"ב סיון ה´תשע"ו  
נגע בי. תודה.
המוות נוגע בנו, מזכיר לנו את הערך.
כ"ד סיון ה´תשע"ו  
מעניין מאוד הדרך שבה התייחסת למוות. בדרך כלל הוא תופס את המקום המוחץ בשיר. בדרך כלל הוא ההעדר. כאן הפכת אותו דווקא למרכיב שולי יותר, ואת העובדה שהוא נעדר לעובדת המחץ בשיר, כשההעדר לא נובע מהמוות אלא המוות עצמו.
הצבה עמניינת מאוד, אהבתי.
י"א תמוז ה´תשע"ו  
 
כיפה בפייסבוק כיפה בטוויטר תוסף חדשות כיפה לכרום כיפה מאחורי הקלעים אפליקציית חדשות כיפה לאיפון אפליקציית חדשות כיפה לאנדרואיד