אני משכים קום והולך ברחובותייך הספוגים בקדושה, ירושלים יקרה

כדי לברך את עמו ישראל באהבה.

החזן מכריז בקול עמוק יברכך

ואני, אני חוזר אחריו ביראה

אני יודע שאני לא מיוחד,

אני רק צינור לאהבה.

אך לאהבה שלך אני מיוחד,

אני צריך להעניק לך אותה

אבל אני לא מכיר אותך בכלל,

מתי תגיעי יקירה? מתי אזכה להכיר אותך?

אני מרגיש שבתוכי אצורה אהבה כה עצומה

ואני מכור לתחושה הדמיונית של לחבק אותך חזק

ושוב אני מבין שאני לא מיוחד אלא רק נפש טועה שמחפשת אהבה בקדושה.