נטפי שמיים
מחיים אדמה חרוכת שמש
בקרעי אפור
עמוק דומם.

(אצלנו אין מקום לגברים שבוכים, שומע?
אנחנו חושקים שיניים, אנחנו.
צעד קטן לאדם
צעד זעיר
לעם בדרכו הארוכה.
הנצחית) 

מעל
הממוצע, מתחת
בכמה כבר הכנרת 
התמלאה? מתעסקים.

שתה מים,
שם, מים, שמיים.

שם. 

(אל תבכה, שומע?)