באמאשלי שאני רק רוצה לחזור הביתה

זָזִים. הַמִּלָּה הַזֹּאת תָּמִיד מַגִּיעָה מֻקְדָּם מִדַּי. אַתָּה עֲדַיִן

יוֹשֵׁב עַל הַשַׂק"שׂ חֲצִי נִרְדָּם, הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה לוֹקֵחַ

רַק חֲצִי אֲרוּזִים. וְאַתָּה מְגַמְגֵּם לֹא מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מְהֻסָּס

אֶלָא מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה בּוֹטֵחַ. מִן הַסְּתָם זֶה לֹא רַק הַקּוֹר, זֶה בְּעִקָּר הַחֲלוֹם

שֶׁנִּשְׁאַר פָּתוּחַ וְאַתָּה שֶׁמְּנַסֶּה לִזְכֹּר. מָה הָיָה לִפְנֵי הַהִתְעוֹרְרוּת, מָה הַסּוֹף,

לַעֲזָאזֵל, תָּמִיד אֲנִי מִתְעוֹרֵר רֶגַע לִפְנֵי הַהִתְבַּהֲרוּת. הַשַּׁחַר עוֹלֶה,

לְרֶגַע אֶחָד אַתָּה מְאֹד לְבַדְּךָ. אַחַר כָּךְ מִדֵּי יוֹם אַתָּה

נִכְנָע לַזְּמָן הָאוֹזֵל,  קָם לַעֲמַל יוֹמְךָ, וּמְבַקֵּשׁ אֶל אֵיזֶה עֵבֶר וְאֵינְךָ

מְצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם מֵהַמֵּימִיָּה,

תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אַתָּה אוֹכֵל אֶת הָרֹאשׁ לְחָבֵר עָיֵף: כֹּל הַבְּעָיָה בַּחֲלוֹם

זֶה שֶׁאֵינְךָ יוֹדֵעַ. אָז סַבָּבָּה, כְּאִלּוּ, נָגִיד שֶׁאַתָּה מְרַחֵף

בְּוִירְטוּאַל רֵיאַלִיטִי, וּוַאלַה אֵין יוֹתֵר כֵּיף. אֲבָל מָה אִתִּי,

זְתוֹמֶרֶת, מָה עִם אֲנִי כְּשֶׁהוּא עֵר? הוּא מְפַהֵק אֵלֶיךָ מְאֹד וּמְמַלְמֵל, יֵשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ.

Only know you love her when you let her go

-

אֲנִי יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. מוּזָר. דֶרֶךְ כְּלָל - הַדֶּרֶךְ הִיא שֶׁיּוֹצֵאת,

אֲנִי רוֹצֶה לָבוֹא. הַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת אֶל צוּר מַחְצַבְתָּהּ: אִשָּׁה,

בַּיִת, כִּסֵּא כָּבוֹד. אִם כָּךְ - הִיא יוֹדַעַת אִם אָהֲבָה עוֹד לִפְנֵי לֶכְתָּהּ. אֲנִי?

זֶה מְסֻבָּךְ. זֶה לֹא שֶׁאֲנִי לֹא לָחוּץ. מִצַּד שֵׁנִי,

לְדַעְתִּי זֶה כְּבָר אַחֲרֵי שְׁלָב הַשְּׁאֵלָה. פָּשׁוּט שֶׁאֲנִי כְּבָר בַּחוּץ.

וְלֹא הָיִיתִי אוֹמֵר 'תְּשׁוּבָה', כְּמוֹ שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר:

זֹאת. קִוִּיתִי לָהּ. לִמְצֹא. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר

Know you love her. לָדַעַת אַהֲבָה

_______________________________________

נכתב כמה ימים לפני שביל ישראל, אדר א תשע"ד, עם מעט שיפוצים מעכשיו. בהשראת Let her go, Passenger.

(אחר כך, תוך כדי השביל, חבר מצא את אשתו. וLet her go, לגמרי במקרה, היה ל'שיר השביל'.)